אני מאד מתחברת לסיכומים מכל סוג. לכן סופי שנה הם ממש חגיגה בשבילי. אתמול ביומן היה סיכום של הרגעים המביכים של השנה הזאת אבל לא הופיע בו אייטם שצפיתי בו ביום חמישי בלילה, בחדשות הלילה של ערוץ 1 עם יגאל רביד (שעטה על עצמו מן עליצות משונה, שלא תואמת את רצינות הערוץ וחדשותיו). בכלופן, לקראת חגיגות הסילבסטר, הוא ראיין בחור (שכחתי את שמו), שתפקידו הוא עורך מדור הלילה של הטיים אאוט. לקוראים שאינם תל-אביבים אספר שהטיים אאוט הוא מדריך הבילויים האולטימטיבי של תל-אביב, במתכונת של הטיים אאוט של לונדון וניו יורק. ובכן, הבחור נשאל על המסיבות השוות של הסיבלסטר ואחרי שסיים את סקירתו, שאל המנחה בתמיהה – איך זה שאתה לא מזכיר את מסיבת השנה של גיידאמק? אה, אמר בבוז, אני לא מרחיק עד ירושלים..... אבל, הרי המסיבה מתקיימת בטראסק בתל-אביב!!!!! לרגע חלפה מבוכה בפניו ולא בכדי – הרי כל תפקידו בחיים הוא להיות מעודכן ואפילו אני, שעד לפני שבוע בכלל לא ידעתי מי זה גיידאמק, יודעת על המסיבה הזאת.... אכן, רגע מביך. ואפרופו המסיבה הזאת – לאחר הכתבה הארוכה של גיל ריבה באותו יומן (מה קרה לו? הוא נראה נורא!) התקוממתי מאד. מה זאת אומרת, אם אתה לא שם אתה לא קיים????? למה מי החליט? ההתנשאות הזאת מרגיזה אותי. חבר של אב הבית דווקא כן מוזמן והוא בכלל לא סלב. אבל הוא חבר של סלב. בכלופן, האנשים הכי שווים שאני מכירה כלל אינם סלבס והם קיימים ועוד איך.

ועוד בעניין סיכומים. השנה הגשמתי שתי משאלות מהרשימה של השנה שעברה: לרקוד על במה ולבקר במקום שעוד לא הייתי בו (איסטנבול). בשנה הקרובה אני מאחלת לעצמי לחזור ללימודים ולפתח יותר את תחום המחקרי, ששואב אותי יותר ויותר.

עכשיו אני הולכת לעבוד במטבח לקראת מסיבת החנוכה/סילבסטר המתקיימת אצלי הערב. איך הזדקנתי, איך...... פעם לא היה דבר כזה סילבסטר ללא מסיבת ריקודים סוערת. עכשיו אני מעדיפה לחגוג בבית עם חברים.

שתהיה שנה מוצלחת ומאושרת לכולכם.

1. הם חושבים שישראל זו אימפריה – לפחות כמו זו, העותומנית. בכל מקום אומרים לך שלום כאילו כתוב לך על המצח שאתה ישראלי.  בארוחת הבוקר במלון פתאום המלצר שואל "סיימת?" – חשבתי שאני לא שומעת טוב אך מסתבר שהוא מכיר המון מילים בעברית. אם הם לא היו בארץ אז יש להם קרובים או שהם סתם יהודים.
2. יש להם קטע עם עיניים בהירות. לכל אחד יש מה לומר ואחד בגרנד באזאר אפילו שאל אותי אם זה טבעי...
3. אין להם סבלנות. נהגי מוניות מפרפרים ברמזור ואם אתה מהסס לשנייה הם מצפצפים לך בטירוף. אבל יש פטנט שבא לעזרתם (כדאי לאמץ גם אצלנו) - מעל לרמזור יש מונה הסופר לאחור את השניות שנותרו עד לאור הירוק או לאדום. זה פנטסטי – במיוחד להולכי רגל שחייהם יקרים להם כי לעבור את הכביש באיסטנבול זה מבצע מסובך ומסוכן מאין כמוהו. אם הרגל שלך נשארה על הכביש כשהמונה מגיע לאפס – אתה עלול לחזור הביתה בלעדיה.....
4. הם מנסים לעבוד עליך בכל מחיר. זה ממש מתיש. אתה כל הזמן צריך להיות בכוננות. אי אפשר להאמין לאף מילה שהם אומרים (הפשמינה הזאת היא 80% קשמיר, למשל), או לחילופין, הדג שתאכלו שוקל קילו שש מאות גרם (ועולה כמשקלו בזהב).
5. האוכל שלהם מעולה! קבבים, קציצות בשר מטוגנות, כל מיני מאכלים ביתיים – פשוט טעימים, הפיסטוקים הם בטעם גן עדן ואם מוסיפים להם חלווה, אז בכלל.... ועוד לא הזכרתי את הבקלאוות, שיושבות לי טוב טוב על התחת....
6. הם כל הזמן מעשנים. הכל ספוג עשן מסריח ודוחה.
7. הם אוהבים נעליים מצוחצחות. למה לנו אין מצחצחי נעליים ברחובות? כל ההרגשה משתנה כשהנעליים שלך מבריקות. זה כמו ללכת לשיננית – אתה מרגיש נקי יותר! חבל שלא לקחתי עוד כמה נעליים כדי לצחצח שם – בבית זה לא יוצא ככה בחיים....
8. כולם מכירים את רביבו.

בטח יש עוד הרבה דברים שלא למדתי אבל בשביל זה אצטרך לנסוע שוב. אין שום בעייה. כל עוד יסכימו לקבל אותי במלון הייאט ריג'נסי המדהים. חבל שלא יכולתי לקחת הביתה את המצעים עם הכרית וגם המזרן – קומפלט....אבל לא גנבתי ברז ולא מגבת – רק אספתי את השמפונים בעלי הריח הנפלא – שיספיק עד לפעם הבאה....

חג מולד לבן

מבט מלמעלה

במסגרת מחקר לקראת פרוייקט חדש אני רוצה לשאול אתכם כמה שאלות:

1. האם היה לכם אי פעם אוסף כלשהו.
2. אם כן – מה אספתם ובאיזה גילאים.
3. אם כן – למה בחרתם דווקא את מה שבחרתם לאסוף.
4. האם אוסף זה שמור עדיין אצלכם?
5. אם לא – מה עשיתם איתו ובאיזה גיל.
6. האם אתם עדיין אוספים דבר מה?

תופעת האספנות היא חובקת עולם ומתחילה בגיל מוקדם מאד. השאלה המעניינת היא מה המקור לתופעה הזאת. לכל אחד בוודאי יש הסיבות שלו.

שתפו אותי.

תודה.

קצת סטטיסטיקות

זהו הפוסט ה- 500 שלי. בשנה האחרונה פרסמתי רק 176 פוסטים.

נכון להיום הקאונטר עומד על 33,420 כניסות.

54 מנויים כבר אמרתי.

המון תודה - אני אומרת.

זהו - סיימתי להיום.