בימים אלו של Been there, done that, בתקופה שהציניות שולטת, הפלצנות בשיאה וכל ממזר מלך, פתאום הופיעה חני.

חני נחמיאס, פרפורמרית שכבר יש לה קילומטראז' רציני, יושבת מול החברה האלה של גריז ומטפטפת.

לא מתביישת להתרגש, לא חוששת להרגיש.

אוהבת אותך, חני.

לא משנה כמה שנים אני בארץ, תמיד אתגעגע לחג המולד של ילדותי.

ה- Christmas spirit  - אותה אוירה מיוחדת חובקת כל שלפני חג המולד, כולל הקישוטים ברחובות, העצים המקושטים בבתים - הכל משדר חמימות וחגיגיות משכרים.

עכשיו אני שומעת בעבודה, דרך המחשב את תחנת הרדיו האהובה עלי בלונדון  magic 105.4 ומתמוגגת משירי חג המולד.

נזכרת איך לפני שנתיים היינו באיסטנבול והתעוררנו לחג מולד לבן ובשנה שעברה, 10 ימים לפני החג, התהלכתי ברחובות לונדון מכורתי עם ריח הערמונים והקור הנעים יחד עם חמימות האוירה.

אז - Merry Christmas לכולכם.

קבלת שבת עם יודית רביץ.....

וממש לא איכפת לי שהשתוללתי כמו בגיל 20 - האמת שרציתי לעלות על הבמה ולנשק אותה.....

שבת שלום, יקיריי,

כל יום אני לומדת משהו חדש.

ככה זה במיוחד כשאת סטודנטית. כל שיעור פותח בפני עולמות חדשים, מושגים, שמות - הוגים פילוסופיים, סוציולוגים, אנתרופולוגים ואני רושמת באדיקות כל שם חדש, כל ספר מומלץ ותוהה אם אי פעם אספיק לקרוא רבע מזה.

אין דבר יותר קשה מהתסכול של לדעת כמה את לא יודעת.

יש לי בעייה עם כמה מהמרצים שלי. יש מרצים שבאים כדי ללמד. הם לא לוקחים כמובן מאליו שהתלמידים שלהם יודעים על מה הם מדברים (הרי אם כן, אולי לא היו שם בכלל....). כל מושג הם מסבירים - גם אם לא נשאלים כי לא תמיד נעים לשאול ולהראות שלא יודעים..... ויש סוג אחר של מרצים, שאני מרגישה שבאים לא ללמד אלא להראות כמה הם יודעים. רצוי לא להפריע להם בשטף הדיבור ולא לבלבל אותם עם העובדות - כי זה לא מתקבל בעין יפה. המרצה של היום, למשל, היא צינית עד אימה. מישהו ידע איזה שם שהיא שכחה לרגע ותגובתה היתה ממש נלעגת  בסגנון "אוהו, כל הכבוד..." אבל לא כמחמאה, אם אתם מצליחים להבין את הטון מקריאה בלבד..... זה מרגיז אותי נורא.

אבל חבריי הצעירים לוקחים את הדברים הרבה יותר קל ממני ואומרים לי שצריך פשוט לקחת את מה שאפשר...

רק אני לוקחת כל דבר ללב....

אבל בעיקר מתוסכלת, כאמור, מכמות החורים שיש לי בהשכלה....