אני שונאת להתארח ביחד עם הורי. האמת היא שמזמן זה לא קרה אבל השבוע הוזמנו לאנשים שרצו להודות לנו על איזו עבודה. זה היה סיוט. זה מתחיל ממה מביאים. אמא שלי הביאה בקבוק יין שקנתה במבצע בסופר. אני הבאתי זר מקסים של טוליפים בתוך אגרטל שקוף. יושבים לאכול. האישה מפליאה בבישול מהעדה ההונגרית. הפתיח היה קיש המורכב משינקן וגבינות ועל יד זה מלון. אמא שלי הזדעזעה ומיד הודיעה – אני לא אוכלת חזיר. רגע מבוכה, המארחת יצאה מזה איכשהו והציעה לה רק מלון. האמת היא, שהופתעתי שהיא לא העירה לאבא שלי ולי על כך שאנחנו לא סירבנו למנה. כנראה שאפילו לה יש גבולות.... מנה שנייה – מרק צ'ורבה. (זה רומני, לא?). פעם ראשונה שאכלתי והיה מאד טעים. אבל לא מספיק חם בשביל אמא שלי. "אני אוהבת מרק חם" היא אמרה. בינתיים, רגלו הימנית של אב הבית החלה להכחיל מרוב צביטות. פעם הוא אמר לי – עדיף שתצבטי אותי מאשר שתגידי משהו.... אז אני מנצלת את ההזמנה.... באמצע השולחן היתה פלטה מסתובבת גדולה. פטנט נחמד ויפה אבל כאשר מונחים עליו כלים רבים, יש סכנה שמשהו ייתקל תוך כדי סיבוב בכוסות היין שעל השולחן ומכיון שכולנו מכירים את מרפי – זה בדיוק מה שקרה. בגלל שיש אלוהים, היין לא נשפך על אמא שלי אבל אם הייתם שומעים את זעקת הגוועלד שלה, ניתן היה לחשוב שכן.... אחרי זה באה סדרה ארוכה של צוּצים מלווה בעצות בסגנון אודטה. ראיתי שהאישה המסכנה, ספוגת היין מתאפקת גם היא (אבל היא לא צבטה את בעלה...) – לא מספיק שנשפך לה יין אדום על חולצת משי לבנה – יש לה עכשיו גם את אמא שלי על הראש... היה שקט יחסי במנה העיקרית כי היה סלמון ואפילו שהיה קר – היה לה טעים. לקראת המנה האחרונה היא החלה להתווכח בנושאי אקטואליה ואז עברתי לדקירות עמוקות במקום הצביטות. אוי לבושה.....

ברגע שעברנו לפינת הישיבה ניצלנו את ההזדמנות והשתמשנו בתירוץ השמור לצעירים (כל עוד אפשר) – הילדה לא נרדמת.

במעלית, אב הבית בדק את הנזק ולשמחתנו, לא נרשמו פציעות בלתי הפיכות. עם היציאה מהמעלית נתקלנו בסרט פורנוגרפי על המסך של השומר, אשר נרדם על משמרתו מול תחת סקסי – להנאת כל דיירי הבניין ואורחיו.

משפט הסיום של אב הבית היה: "את נס רפואי".

האזרח הקטן הוא יצור מתוסכל לרוב. אני זוכרת כשנפלה עלי ההכרה שאין לי קמצוץ של כוח מול הרשויות. מוטל עלי לשלם חובות, חשבונות ולהיות כלי משחק בידי הכוחות המונופוליסטים בשוק והם רק מתעשרים על גבי.

היום קיבלתי מייל שעשה לי משהו וגרם לי לרצות לנסות לשנות. בטח עוד אנשים כבר ראו אבל לטובת אלה שלא, הרי לפניכם קיצור העניין:

בתחילת השבוע, נכנסה לתוקפה הוראה של שר התמ"ס (אולמרט) לפיה דמי הקישוריות שאנו משלמים לחברות הסלולר (עבור שיחה בין רשתות שונות) יופחתו משמעותית. הדבר נועד לבטל הוראה מונופוליסטית שמטרתה להרוויח עוד כסף על גבינו, הצרכנים. החלטה מצויינת נכון, אבל חברות הסלולר אינן פראייריות ובאותה נשימה הן הורידו את דמי הקישוריות (הם חייבות – זו הוראה מהממשלה) אבל העלו ב-20-30% את עלות דקת שיחה. שערוריה ? נכון. מה אנחנו עשינו בנושא ? כלום.

לפניכם ציטוט מיום שישי ה-4 במרץ – YNET - פלאפון: עלייה של 760% ברווח ב-2004 כן כן אתם לא עיוורים ולא טועים – 760% (!!!!) מדובר ברווח של מעל 300 מיליון שקלים (כמעט כמו רווחי הבנקים, יחי ההבדל הקטן). אבל לא לדאוג פלאפון לא לבד. חברת סלקום רשמה רווח של 617 מיליון שקלים ב-2004, וחברת פרטנר (אורנג') רשמה רווח של 471.6 מיליון שקלים. כך שסה"כ רווחי חברות הסלולר הסתכמו בכ-1.4 מיליארד (!!!!) שקלים. וכל זה לפני העלאת מחירים השיחות.

אז רגע אם כזה רווח למה להעלות את המחירים ? דווקא נראה הגיוני ל"צ'פר" את הלקוחות ולהוריד מחירים כדי שנוכל להנות גם אנחנו מהרווחים של החברות שאנחנו מימנו. אבל למה בעצם ? אם יש פראיירים טובים שמוכנים לשלם, למה להם להוריד מחירים ? דווקא שווה להעלות מחירים.

אנחנו הלקוחות ובידינו הכסף. אם נירתם, נוכל לגרום לחברות הסלולריות הפסד של מיליון שקל ביום אחד על ידי השבתת הטלפון הסלולרי.

לכן נקבע יום להשבתת המכשירים הסלולרים ביום שני הקרוב – 4.4.  ביום זה אני אשנה את הודעה בתא הקולי שלי כדלקמן:

"שלום, כאן דרלינג. הטלפון שלי מושבת היום כאות מחאה על המחירים המופרזים של השיחות. אנא התקשרו למשרד".

נכון שהתרגלנו ונראה לנו שאין לנו חיים בלי הסלולרי אבל בדיוק על זה גובים מאיתנו סכומי עתק. לאף אחד לא יקרה כלום אם יום אחד ישאיר את הטלפון שלו בבית. החברות הסלולריות יבינו שהם לא יכולים לעשות מה שהם רוצים ולטווח הרחוק אנחנו נצא מורווחים.

עוד לא היה חרם צרכנים מוצלח בארץ שלנו בניגוד לארצות הברית – שם אם מעלים מחיר של עגבניות בסנט אחד – כולם מפסיקים לקנות.

אולי הפעם יהיה שונה? אולי נגלה שהכוח כן בידינו?

קוראים יקרים, אנה הפנו קוראיכם לפוסט חשוב זה ונתחיל בהפצת האינפורמציה.

יש חומר נוסף כאן וגם כאן  - שאותו ניתן להעביר במייל.

למעוניינים אשמח לשלוח את הנוסח המקורי של המייל שקיבלתי כדי להעביר הלאה.

למה כולם שותקים? או שותקות? הרי לא יתכן לעבור על זה בשקט!!! יוחזר דודי ומייד!!!!

הוא היה ההיילייט של הנסיעה בנתיבי איילון - איך הפרווה ליטפה את גופו העירום והשזוף, שלא לדבר על הריבועים בבטן והמבט המלטף.....

ומה קיבלנו במקום???? חצי מסך של טושיבה........

איך אפשר להשיג עותק פיראטי לשים בתור טאפט?

מצאתי! מצאתי!

הבוקר חזר לבסיס החייל שלי לאחר חופשת ה"רגילה" הראשונה שלו. לא סתם חופשה זו היתה – שבוע של שיכרון חושים עם חברת ילדות שגרה בחו"ל והגיעה כדי להיות איתו. הרבה ציפיות היו לקראת המפגש, אשר התממשו במלואן. אתמול בערב היא כבר היתה נפוחה מבכי והבוקר הם נפרדו בהתרגשות מאופקת. ליבי בכה איתם אבל מה שאמרתי להם היה שיחשבו על השבוע הזה כעל מתנה שזכו לה ושיזכרו אותו בשמחה ולא בעצב.

אחר-כך חשבתי על הדברים שאמרתי. נכון שכך רצוי אבל האם זה עובד? האם אנחנו יודעים להסתכל על הצד החיובי של הדברים? או שמא תחושת ההחמצה שולטת...