0 תגובות לפוסט הקודם.

זה עוד לא היה לי מאז עלה הבלוג הזה.

לא נעים.

רמון הורשע בביצוע מעשה מגונה אך ללא אות קלון.

משהו מעוות כאן. גזר הדין הזה מאפשר הפרדה בין ביצוע מעשה מגונה לבין קלון - כאילו זה לא מובן מאליו שעצם הביצוע  הוא מעשה שיש בו קלון. אולי יש מדרג פנימי של מעשים מגונים. דין נשיקה אינו כדין אונס. החדרת לשון זה לא עניין גדול - כנראה לא משהו שמצדיק אות קלון.

אני לא מבינה גדולה בחוקים ומשפטים אבל נראה לי שההפרדה הזאת היא מסוכנת. היא מאפשרת לדמות ציבורית לחזור לפעילות כמעט מלאה - כאילו לא היו דברים מעולם כאילו לא הורשע בביצוע מעשה מגונה.

כנראה שאת אות הקלון למי שסרח בדרכו צריך לתת הציבור - בעיקר ציבור הנשים - לא לתת לו, ולאחרים כמותו, לשכוח לעולם.

קיבלתי מתנה מוקדמת לחג - את יודית החדש - לקראת ההופעה ביום ששי.

שירים שמילותיהם הן מתנות בפני עצמן.

כמו למשל, המילים היפות האלו של אסתר שמיר:

ציפייה לאושר

האביב הוא ציפייה דרוכה לאושר

פרחי צהוב וסגול פורחים כמו הבטחה

וכל מה שנזרע אתמול מניב חיים ויופי

דמעות כאב הופכות לדמעות שמחה

עוד אבוא להגיד חג שמח.

פתאום לא בא לי על הטיול הזה, שתוכנן מזמן ופתאום אתמול הבנתי שצריך להתארגן, לברר,להתכונן. מזג האויר הקר לא מתאים ללינה באוהל. לא ידעתי כלום על התוכנית ועל המקום והבוקר, כמה שעות לפני היציאה, כשהשמש זורחת ונכנסתי לאתר של מקום הלינה - התחלתי להתלהב. קודם כל המדבר, שגם אם לא סיני, מרגש אותי בכל פעם מחדש וגם העובדה שכבר המון זמן לא עשינו טיול רגלי טוב.

בקיצור, נראה לי שיהיה מדהים.

סופשבוע נפלא לכולם.