| |
כל יום לומדים משהו חדש |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
| 4/2009
אבא שלי גיבור
הגיע לגבורות, אומרים, והיום, ביום הולדתו השמונים של אבא שלי, אני רוצה להגיד שהוא תמיד היה גיבור בעיני.
כנער, שרד את הנורא מכל ולא רק שהשתקם, אלא הצליח לבסס את עצמו ואת משפחתו וליהנות משישה נכדים וגם היום הוא פעיל וחיוני, עושה ספורט, דואג לבריאותו כדי שיאריך ימים עוד יותר.
I made it - כך אמר לי הבוקר כשהתקשרתי לברכו. הרגשתי את הגאווה שלו - על כך שהצליח להגיע לגיל מופלג זה למרות ההיסטוריה העגומה וסיכוייו הנמוכים. גם אני חשה גאווה - גם על היותו אבי וגם על כוחות ההישרדות שלו.
הבוקר גיליתי פרט מדהים, שלא ידעתי עד היום - היטלר, יימח שמו, התאבד ביום זה ממש וכמו שאומרים ביום הזיכרון - במותם ציוו לנו חיים - כאילו במותו ציווה לאבי את חייו. הוא תמיד אומר לנו שהמשפחה שלו היא הניצחון האמיתי על הנאצים. הבוקר, כשישבנו - המשפחה הגרעינית - לארוחת בוקר נדירה מול הים - הוא לא שכח לציין את העובדה שיש לנו מדינה משלנו - באותה התפעלות שאני זוכרת מאז ומתמיד - אותה התפעלות שמעוררת בי תהייה על כך שמי שנולד כאן יכול בטעות לקחת זאת כמובן מאליו וזה, ככה, כדרך אגב, בעקבות חג העצמאות שחגגנו רק אתמול...
כן, היום הוא בהחלט יום חג.
ככה, הרגשתי צורך להשתף את מי שעוד עובר בסביבה.
| |
החיים
כאן בניו יורק הטבע פורח.
העצים, שהיו ערומים עד לפני שבועיים מוציאים נבטי
עלים ירוקים וטריים - עלים תינוקות שעוד לא ראו עולם. הם לא יודעים שאין
להם הרבה זמן לחיות. בסתיו הם יצהיבו, יאדימו וימותו.
אבל עכשיו יש חגיגה של חיים והיום, היום הזה, אני עם אבא שלי גם כאן.
אבא
שלי יהיה בן שמונים בשבוע הבא ולמרות שהוא היה שם - גם הוא חוגג את החיים.
| |
| כינוי:
בת: 65
MSN:
darling
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
