היתרון המשמעותי של הפרו הוא בגישה אל הסטטיסטיקות. יש לי חיבה יתרה לסטטיסטיקות.

מאד מעניין אותי לראות כמה אנשים נכנסו לבלוג ומאיפה. אבל הכי מעניין זה לראות מגמות - איך נראה החודש הנוכחי לעומת קודמו והאם המגמה היא עלייה או ירידה במספר הקוראים. עדיין לא הרחקתי עד ניתוח מעמיק של היחס בין מספר הפוסטים למספר הקוראים, אבל אצלי יש ספורט כזה של לעבור את האלף. היו חודשים טובים בהם עברתי גם את האלפיים. אבל זה היה מזמן.

חוץ מזה, שהתעסקות בשטויות מסיחה את הדעת מהדברים המטרידים באמת....

נוריקו כתבה פוסט מעורר מחשבה על מגע.

אני אישה של מגע. אני אוהבת לחבק אנשים שאני אוהבת. חיבוק טוב יכול להיות יותר מטעין  מסקס.

 יש לי גם צורך עז לחיבוק – ממש צורך פיזי. למזלי, יש כמה אנשים בחיי, אותם אני יכולה לחבק חיבוק מלא (שזה בכל הגוף) ולהישאר בתנוחה הזאת לאורך זמן. חיבוק הוא טוב במיוחד כאשר אתה מרגיש שאתה גם טוען וגם נטען – כשיש מעבר של אנרגיות טובות מנפש אחת לשנייה. זהו חיבוק נשמתי. זהו חיבוק מרפא. חיבוק של הרפיה, שבו גוף מתרפק על גוף בשקט, ללא מתח. יש חמישה אנשים (וביניהם אישה אחת) שהחיבוק שלהם מטעין אותי. עם שאר מקורביי אני מתחבקת בדרגות שונות – הרבה פחות צמודות, אבל חייבת חיבוקים.

לפני כמה שנים טובות גיליתי שמה שעבורי הוא ברור מאליו, לא מתקבל בעין יפה אצל נשות חבריי, שאינן מורגלות בהתנהגות "מופקרת" שכזו. בעודי מברכת לשלום בנשיקה, הסתבר שהן חושדות במניעי.... הערה אחת שהגיעה אלי בעקיפין גרמה לי להיות מחושבת יותר. מאידך, עברו מאז הרבה שנים וכולן קצת נרגעו והיום פחות איכפת לי מה חושבים (שיחשבו) ולכן חזרתי לחבק ולנשק ככל העולה על רוחי.

חבוקים גם לכם.

זו התחושה שלי בבוקר שאחרי ל"ג בעומר. ריח שרוף וכבד עומד באויר. אולי, כמו במדריך הטרמפיסט לגלקסיה, יגיעו דחפורים צהובים ויפנו אותנו לטובת אוטוסטרדה גלקטית.......

לפני שנסעתי, הייתי בתחושת כובד וחולשה. חשבתי שזו הבלוטה שלי, ששוב משתוללת, אבל בשבוע הזה הרגשתי מצויין, שום דבר לא הציק לי, האנרגיות שלי היו מעולות. עכשיו זה חזר, הכובד הזה. חוסר חשק לחזור לחיים.

בא לי לישון.

רק שתדעו.

אבל אני צריכה זמן פציעות.....

היה נהדר.

תודה ששמרתם לי על הגחלת - מרגישים שנקי ומסודר. אמנם אחראית הגינה שלי קפצה לביקור פתע בורשה והפרחים מעט נבולים אבל אתגבר גם על זה.

נשיקות.