ספר מצויין, עליו כתבתי בזמנו: סטטוס של אלן דה בוטון.

קריאה נעימה.

לפני שבוע נסעתי  עם בני ללונדון - ככה , זמן איכות לפני גיוסו המתקרב.... שכחתי לקחת ספר, אז נכנסנו לחנות הספרים בשדה והתחלתי לסרוק את הערימות כדי למצוא משהו שיתפוס לי את העין, אבל לא מצאתי. זאת אומרת, יש לי ערימת ספרים מכובדת שממתינה לקריאה ולא הרגשתי חשק אמיתי למשהו מסוים. ניגש אלי מוכר ושאל אם אני צריכה עזרה והתחלנו לדבר. הוא שאל אותי איזה ספר אהבתי לאחרונה ובלי היסוס אמרתי "אשתו של הנוסע בזמן". עיניו אורו וחיוך גדול פשט על פניו, כמישהו שמצא שותפה לטעם בקריאה. מיד ניגש לאחד המדפים ושלף בביטחון ספר אחד והגיש לי אותו בחגיגיות - זה הספר הבא שלך, אמר. קריאת שמחה נפלטה מפי, כי זה הספר שהכי אהבתי בתקופה האחרונה, אלא שקראתי אותו באנגלית ולא חשבתי שיצא בתרגום וכך גיליתי שאכן ומיד קניתי אותו לבני, שבין בחינה לבחינה טובע בין שורותיו...

ובכן, מדובר ב "צילה של הרוח" מאת סופר ספרדי צעיר בשם קרלוס רואיז סאפון.

הסיפור מתחיל בבית הקברות לספרים אבודים - מקום חבוי בין סמטאות ברצלונה, שהוא בעצם ספריית מבוכים, המאכלסת את כל הספרים שנס ליחם ואין להם יותר ביקוש. דניאל, ילד בן 6, מגיע לשם עם אביו בפעם הראשונה ולפי המסורת, מותר לו לבחור ספר אחד כמתנה. הספר שקורא לו נקרא "צלה של הרוח" מאת ג'וליאן קאראח. סביב הספר ובעיקר, סביב הסופר, מתפתח סיפור הרפתקאות מרתק וחיי הילד המתבגר נכרכים בחייו של ג'וליאן הסופר.

הספר מחבר כמה ג'אנרים שונים - מתח, סיפור אהבה מדהים, הומור, היסטוריה והוא כתוב לעילא ולעילא.

מומלץ בחום ואל תשכחו לדווח לי על התרשמותכם.

שבת שלום

כבר כתבתי בעבר על יום הזיכרון ועל העובדה שנישאתי למשפחה שכולה. כבר 25 שנה אני שייכת ולא שייכת למשפחת השכול. העצב גובר עם השנים  - ככל שילדי גדלים. היום עמדתי בבית הקברות עם בני החייל ובני שיהיה חייל בעוד כמה חודשים ועצב גדול ירד עלי. הרבה שנים הצלחתי להתחמק מבית הקברות ביום זה וחששתי מאד לקראתו. התרגשתי מאד ממסורת חדשה של משרד הביטחון, שמצמיד לכל קבר חייל מהיחידה . זה עושה המון למשפחות וגם חשוב עבור החיילים עצמם. החייל "שלנו" היה מגולני והוא אף שם על המצבה סמל של גולני. הוא דיבר איתנו, שאל שאלות ונוכחותו עשתה טוב.

אחר כך בבית, המון אנשים ואוכל ובערב, הרמת כוסית ומעבר שקט לחג. טקס המשואות, המרגש אותי בכל שנה מחדש וכבר צריכה להתכונן לצאת למסיבה. בתקווה שהמצב רוח ישתפר בהמשך.

חג שמח.