כתום הולם אותי כל-כך.....

סבסטיאן וג'ון הם מקור ההשראה לפוסט הזה.

כזאת אנוכי - לטוב ולרע:

1. אני לא שומרת על סימטריה בתגובות – לא מגיבה אוטומטית לכל מי שמגיב אצלי ומגיבה גם אצל מי שאינו מגיב אצלי.
2. השוטטות הבין בלוגית באה בגלים – לפי תקופות. אני מגלה עניין באנשים שהתגובות שלהם מעניינות או שיש להם יחסים עם אנשים שאני מעריכה.
3. יש לי מעט מאד בלוגים עליהם אני מנויה. גם על אלה אני לא תמיד מגיבה. כמעט תמיד קוראת.
4. אין לי סבלנות לפוסטים ארוכים. (בדרך כלל).
5. אם לא מגיבים לתגובה הראשונה שלי – אני מחרימה את הבלוג.
6. אני בדרך כלל לא משתפת פעולה עם מחזרים כדי לא לעורר ציפיות.
7. אני יכולה להיות בוטה בתגובותיי. לא מחפשת להיות פוליטקלי קורקט ולא מפחדת לעורר מהומות – להיפך. לפעמים אני מתסיסה כדי לעורר עניין.
8. אני בדרך כלל לא אוהבת את הדביקות המתקתקה של חיבוקים ונשיקות אבל יש כמה אנשים שאני דווקא נהנית להידבק איתם.
9. קשה לי לכתוב תגובות פרווה. אני לא אדם פרווה.  אני גם לא מגיבה לשם הנימוס. אם אין לי מה להגיד אני לא אומרת.
10. אני נהנית מזה שאנשים מוצאים עניין בדבריי. אני יכולה להתבאס מזה שפוסט זה או אחר לא זוכה לתגובות.
11.  אני לא מחפשת אהבה או סטוצים.

בבאנר של אתר היכרויות בראש העמוד בישרא (לנטולי הפרו...) יש שאלון: מה האיבר האהוב ביותר אצל הגבר: עורף, זרועות או ישבן. איזו שאלה מטופשת.... קודם כל, יש אופציות נוספות. אבל אף פעם לא יהיה כתוב "זין". (כן, גם אני יודעת להגיד את המילה הזאת.....). זה מתקשר  לשיחה שניהלתי אתמול בקשר להבדלים בין גברים לנשים. אני לא מכירה נשים שהולכות שבי אחרי ישבן או זרועות - היישר אל המיטה. לעומת זאת, אני יודעת שיש גברים שילכו בקו ישר אחרי זוג שדיים או תחת סקסיים.

תקנו אותי אם אני טועה.

הליכת הבוקר שלי היא מאד מדיטטיבית. אני נותנת למחשבות שלי לנדוד וכל יום עולה עניין אחר לדיון. לא מתוך החלטה אלא כאילו מתוך צורך של התת-מודע להציב בפני אג'נדות. הנושא שקיבלתי היום לדיון היה ציפיות וכה הופתעתי מהתובנה אליה הגעתי, שאני מיד יושבת, עדיין מיוזעת ומתנשפת, כדי לכתוב את הדברים כאן- שלא ייעלמו לי חזרה לקרקעית....

בתחילת דרכי כאן כתבתי שציפיות נועדו לכריות. התייחסתי בעיקר לציפיות שלי מאחרים אך היום אני טרודה דווקא בציפיות של אחרים ממני. כאשר את נמצאת בעמדת כוח, לאנשים יש ציפיות ממך. חלק מהעניין זה כנראה גם מתוך תחושת הציפיה שאני מעוררת אצל אחרים. בזמן האחרון זה מעייף אותי. אני לא רוצה לעמוד בציפיות של אף אחד. הבוקר תרגלתי השלכה, כפי שהיא מלמדת אותי, והבנתי! הבנתי שהנושא הוא הציפיות שלי מעצמי – שאני חוששת לאכזב את עצמי! זו היתה הארה.

אז האם זה אומר שעלי להוריד ציפיות מעצמי? האם אני דורשת מעצמי יותר מדי? או שמא עלי ללמוד לחיות בשלום עם האכזבה העצמית שעלולה להתעורר בי?

ככה זה – השאלות אינן נגמרות.....