לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


כל יום לומדים משהו חדש

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2005    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

9/2005

עוד שלווה






נכתב על ידי , 30/9/2005 23:19  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pema1 ב-2/10/2005 00:24
 



לפני ואחרי


לפני סיני הייתי פקעת עצבים. ממש הרגשתי את הפקעת היושב לי בחזה. כל משימה נראתה לי מתישה ותחושת הגודש לא איפשרה לי להנות מכלום.

אחרי סיני הכל נפתח. שום דבר במחוייבויות לא השתנה אבל הכל פתאום נראה מלהיב יותר, רגוע יותר.

לקחתי המון ספרים לסיני אבל לא קראתי הרבה. הספר היחיד שקראתי היה הספר שעשה לי את הנסיעה הראשונה לסיני – כוחו של הרגע הזה. הפסקתי לקרוא אותו אחרי שחזרתי ורק עכשיו חזרתי אליו במחשבה שזו הזדמנות לקבל תובנות שאולי תעזורנה לי לא להגיע במהרה לאותה נקודת חנק אליה הגעתי לפני הנסיעה. זו לא חוכמה להתמלא עוד ועוד ואז לנסוע לכמה ימים ושוב חוזר חלילה. רציתי לעשות משהו למען שיפור איכות החיים ביומיום. מהקריאה בספר קיבלתי הרבה חומר למחשבה בקשר לחוויית הנוכחות שלי בחיים. נוכחות – הכוונה לעיסוק שלי בהווה, בניגוד לעיסוק בעבר ובעתיד, למשל. רוב המחשבות שלנו עסוקים בשני הזמנים הבלתי קיימים האלה – או מה היה (טוחנים וחופרים) או מה יהיה (מצפים וחרדים). מרוב מחשבות מסוג אלה, אנחנו לא שמים לב לרגע הזה – הרגע היחיד שקיים באמת ואיכותו הופכת ירודה. אני מבחינה באמיתות הדברים לגבי. איך, למשל, אני רואה בחלקים מסויימים של הזמן שלי כאמצעי בלבד, כדי להגיע למטרה כלשהי, בעוד שאם הייתי מתייחסת בכבוד גם לרגעים אלה, הייתי יכולה להנות גם מהם! כמו, למשל, המתנה בתור. ניתן להתייחס לזמן הזה כהזדמנות למחשבות יעילות, פסק זמן איכותי, תשומת לב לפרטים קטנים של החיים – וכך להפוך אותו לזמן מהנה ולא מעצבן. המטרה היא להנות מהחיים – וזה אומר להנות מכל דקה ודקה – לא לפספס את הדברים הקטנים, לא לעשות פעולות אחרות בזמן האוכל אלא להתרכז באכילה ולהנות מממנה בצורה טוטאלית.

כך, גם בסיני, הרביתי לבהות בים , להפנים את צבעיו ותנועתו המשתנה. נהניתי מהשקט שהיה לי בראש – הריק הזה שלא מזמן התלוננתי שאני לא מצליחה להגיע אליו.... נהניתי מה – Being  שלי והיו רגעים של התרוממות רוח ממש מתחושת השחרור שחשתי. השתחררות מכבלי המחשבה ומהיכולת לחיות את הרגע הזה.

 

וכך חזרתי הביתה – בתחושת שקט פנימי עמוק. נכון שאפשר היה לקחת מקדם בטחון ולא להגיע לטיסה 10 דקות לפני ההמראה.... אבל גם זה לא הלחיץ אותי ולא פגע בתחושת השלווה כהוא זה! התייחסתי עניינית והבנתי ששום לחץ לא יקדם אותי... גם היום, בעבודה, הכל התנהל עניינית ובנועם – להנאתי ולהנאת הסובבים. לא יודעת כמה זמן זה יימשך אבל לפחות אוכל לחזור לכאן – לקרוא ולהיזכר.....

שבת מצויינת לכם, חברים.

נכתב על ידי , 30/9/2005 19:30  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pema1 ב-2/10/2005 00:23
 



תמונה אחת שווה אלף מילים


נכתב על ידי , 29/9/2005 19:46  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של darling ב-2/10/2005 07:38
 



איך היה?


האמת היא שאני ממש לא יודעת... אמרו לי שהיה טוב, שהאוכל היה נהדר (המקום ידוע באוכל המשובח שלו). אמרו שהסרט היה מרגש, שהאחים של הנסיכה היו מדהימים (הם כתבו מקאמה מקסימה). אבל אני לא הצלחתי לחוש את האירוע. הייתי מוטרדת שכולם יושבים עם אנשים שנעים להם. יצאו לי כמה יצורי כלאיים כאלה - שולחנות המורכבים מאנשים שלא ממש מכירים ולא תמיד יש מישהו כמוני בשולחן שמיד לוקח את תפקיד "המגבש השולחני".... כבר אמרו לי - זו לא אחריותך, אבל חשוב היה לי שכולם יהנו. טבעי, לא? תכננתי שולחן ילדים שבו תשב גם הנסיכה אבל היא לא הרגישה נוח שם אז העברתי אותה ליד האח הבכור. היתה תוכנית - ברכות וסרט. נראה לי שזה היה קצת ארוך ושהכל קצת התאחר, כך שהמנה העיקרית הגיעה קצת מאוחר. אבל בסך הכל - אנשים באו לבת מצוה והתוכן היה חשוב לי יותר מהאוכל. ההורים שלי היו מאד מאופקים - אבא שלי היה שקט במיוחד. לא יודעת מה היה לו. בקיצור, לא יודעת מה אנשים אמרו אחד לשני בדרך הביתה. אני מקווה שהם אמרו שהיה שווה לבוא....
בכל אופן, כנראה שזה מוגזם לצפות שהמארחת, ולצורך העניין גם מפיקת האירוע, תהנה. לא הרגשתי שאני נהנית - אולי רק בזמן צפייה בסרט - אז עמדתי קרוב לילדה שלי, שראתה אותו בפעם הראשונה, וגם בזמן שהבנים שלי הקריאו את הקטע המקסים והמחוייך שלהם. זהו. זה נגמר. אני בעיקר מרגישה מותשת ומרוקנת. בצהריים נטוס לאילת ומשם היישר למעבר הגבול. יש בי מתח מסויים לקראת המעבר אבל בצד השני יחכה לנו אוטו מהמקום אליו אנחנו נוסעים. משם לא נצא עד לחזרה הביתה. אני מניחה שנהיה שם די לבד וזה לא מפריע לי. אני מרגישה שאני חיבת שקט.
שבוע מוצלח לכולם.
נכתב על ידי , 25/9/2005 07:59  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמזונה ב-30/9/2005 21:58
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בת: 66

MSN:  darling




48,253

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לdarling אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על darling ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)