אני קוראת אחורה, בפוסטים שכתבתי בשבועיים האחרונים, מרגישה ואף זוכרת את העוצמה הפנימית שהכתיבה אותם ותוהה איך זה שאותה נפש, אותה מהות שכך הרגישה, שכך כתבה, מרגישה פעם כך - על פסגת העולם - ופעמים אחרות מרגישה כה ירודה. מהו אותו המנגנון שמנענע אותי לכאן ולכאן.

לאן נעלמו אותם כוחות?

כל שנה, לקראת ראש השנה אני תוהה האם הוא ירגיש צורך ליצור קשר, לשבור שתיקה, לסגור דברים. תוהה, אמרתי - לא באמת מצפה. אבל היקום מסדר את הדברים שצריכים לקרות וכך קרה שהבוקר, בשעה די מוקדמת, בירידה לים, נפגשנו פנים מול פנים וממש לא היתה ברירה אלא לומר שנה טובה. אמנם אני התאוששתי ראשונה והוא ענה במבוכה אבל עוד שלב קטן בסולם שיוביל בסוף לקלוז'ר הנכסף נעשה היום והרגשתי, ממש כשם שהשמש זורחת, שהדברים בחיי קורים בדיוק, אבל ב-ד-י-ו-ק כמו שהם צריכים - כמו שאני צריכה ואין טעם ללחוץ או להילחץ.

פשוט להיות.

ובנימה אופטימית זאת, אסיים.

הקלות הבלתי נסבלת של העידן הטכנולוגי הפכה את כל נושא הברכות לקר ומנוכר. רשימות דיוור אינסופיות, סמסים בתפוצה נאטו - איפה הטאץ' האישי? איפה האינטימיות? האם אבד הכלח על הקול האנושי????

אני לא נכנעת. לא שולחת סמסים וגם לא מיילים. אני מתקשרת ומאחלת לכל אחד את הברכות המיוחדות לו ומרגישה שגם אני יוצאת נשכרת.....

שתהיה שנה טובה לכל אחד ואחד מכם. (לאלה שאין לי את הטלפונים שלהם.....)

חג שמח.

הנה מתחיל השבוע האחרון של השנה הזאת. עירוב של סופים והתחלות.

אני אוהבת את המוד הנפשי שבו אני מתחילה את השבוע הזה. מוד של פתיחות גדולה וחיבור לכוחות שבי.

כוחותיי שבו אלי ביתר שאת. האפיק הרוחני נפתח אחרי שהוזנח זמן רב והוא מציף אותי בכל טוב. הכל מתחבר ומרגיש נכון. זה משרה עלי שקט ושלוה - כמו להרגיש שאני זורקת כדור גבוה לשמיים ולא מחכה שהוא יחזור אלי.

שחרור נהדר.

שבוע נפלא חברים שלי. שבוע של חשבון נפש, של קבלה ונתינה ובעיקר בעיקר- אהבה.