קודם כל, הנה חמש עובדות מעניינות על כבשים שלמדתי בניו זלינד:
- יש שם עשרים אלף כבשים על כל בן אדם.
- יש תוכי מסויים שמת על כליות כבשים (חיות)
- אם כבשה אוכלת יותר מידי ונופלת היא לא יכולה לקום.
- כדי להרים כבשה שנופלת החוואי עובר עם הטרקטורון ובועט בה.
- כל עשרים שניות בממוצע מפליצה שם כבשה.
למה הייתם חייבים לקרוא את זה אתם שואלים? כי לא רציתי להתחיל את סדרת הכתבות על ניו זילנד בירידות על ההונג-קונגים המסריחים והטיסה הקשה בדרך לשם.
יצאתי לניו זילנד בתחילת פברואר 06. שם, הם היו בעיצומו של הקיץ והימים היו ארוכים כיאה לדרום הפאסיפיק (חושך בסביבות עשר בלילה).
אחרי יממה של טיסות (פלוס כמה שעות בשדה התעופה של הונג קונג) נחתתי באוקלנד, הת"א של ניו זילנד*. שם בעצם היכה בי הג'ט לג במלוא עוצמתו. הסחרחורות, הבחילה, העייפות, התשישות- הכל הגיע בבת אחת ברגע שירדתי מהמטוס. כל מה שאני זוכר משדה התעופה עד לטיסה הפנימית לקרייסטצ'רץ' כעבור שעה וחצי היו כלבים מרחרחים, מסדרונות ארוכים ואסלה ניו זילנדית מקרוב.
הטיסה מעל ניו זילנד מאוקלנד בצפון ועד לקרייסטצ'רץ' בדרום הייתה אמורה להיות האטרקציה הראשונה שלי בטיול. לראות את כל ניו זילנד מלמעלה (ועוד ביום יפה). אבל ברגע שעליתי על המטוס המזערי של קוואנטאס נרדמתי והטייס נאלץ לנער אותי בכוח בסוף הטיסה כי "יש לו עוד טיסה חזרה אבל בטח אני אעדיף לרדת פה".
מזל שקבעתי מראש איפה לבלות את הימים הראשונים (המושג נקרא "נחיתה רכה", ובצדק) וג'וני, ישראלי שחי עם משפחתו בניו זילנד ומנהל אכסנייה בביתו אסף אותי משדה התעופה ישר אליהם.
שם ביליתי כמה ימים, התאוששתי לאט לאט מהג'ט לג ופגשתי מלא אנשים (כולל סטודנט קוריאני שלמד טאקוונדו בתור ילד).
לבסוף פגשתי את רונה ותמר, שתי ישראליות שנפגשו בניו זילנד והחליטו לשכור אוטו ולהמשיך ביחד והצטרפתי אליהם.
את קרייסטצ'רץ' דווקא אהבתי (למרות שסיוט לכתוב את השם). עשיתי יום אחד טיול אופניים גדול במקומות היפים של העיר: הגנים הבוטנים, הקאתדרלה המפורסמת, בית חב"ד (שכמה ישראלים קרעו לי ת'צורה ב"שיט הד"), ושדרת העצים הארוכה מאיזו תמונה יפה שראיתי לפני הטיול וזכרתי. אבל עם כל קילומטר שהתרחקנו מהעיר הרגשתי יותר טוב.
נקודת העצירה הראשונה שלנו הייתה באגם טקפו המדהים וכנסיית "הרועה הטוב". אגם טקפו, ממש כמו שמירי כתבה לי בהקדשה ביומן המסע שהביאה לי: "האגם עם צבע הטורקיז הכי מדהים שיש", ובאמת רציתי לגעת בו רק כדי לוודא שהוא אמיתי J
המים, אגב הם תוצאה של "קמח סלעים", חלקיקי סלעים דקים המתערבבים בתוך מי הקרחון אך אינם נמסים בו (כה אמר התנ"ך, הלונלי פלנט של ניו זילנד שליט"א).
בצמוד אליו נמצאת הכנסייה. היא לא נראתה בשימוש (למרות ששמעתי סיפורים על חתונות שהיו במקום), ובהתחשב בעובדה שהיא נבנתה בשנת 1935 (ונראית בהתאם) מפליא שהיא בכלל עדיין עומדת שם. כמה מטרים מהכנסייה, נתקלנו בפסל מעניין של כלב רועים. מסתבר שהכלב יותר מפורסם מהכנסייה עצמה ובכל תמונות המטיילים שראיתי מהאזור ההוא נתקלתי ביותר תמונות של הכלב מאשר של הכנסייה...
את הלילה הראשון שלי (בת'כלס) בטיול העברתי באכסניה מדהימה בשם lake front, שכשמה כן היא, על גדות האגם הטורקיזי המדהים הזה. אכלנו פסטה שנפלה לכיור ושיחקנו יניב עם הולנדיות אל תוך הלילה.
מהרגעים המדהימים האלה, מהנגיעה בגן עדן ומהרגשת האופוריה – הייתם מאמינים שהטיול רק הלך ונעשה טוב יותר?...
נ.ב, ייסדתי היום טבעת על ניו זילנד. כווווווווווולם מוזמנים J
* ז"א שהיא לא עיר הבירה אבל היא העיר הכי גדולה וכל האקשן מתרחש בה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
