זה קל יותר להגיד שלא אכפת לך, שלהם לא אכפת ממך, העיקר לא להיפגע... ממש כך תפסתי את עצמי עושה.

וזו טעות... כי אי אפשר לפספס את לא להיפגע. 

אז למה לא לנסות?

כשמישהו משחק בך או אתה בו זה סימן שהוא מפחד.

כל הפייסבוק וכל השטויות וכל מאמר שאתה מפרסם או שאלון... וואלה כל המילים האלו, כל המידע הזה, 

עומדות בשביל משהו פשוט, חום, לדבר עם מישהו. להיות יחד עם מישהו.

לקבל.

כל הרשת החברתית מבוססת על הדבר ההו-כה פשוט הזה.

ולראות איך זה תפס, איך זה משפיע על החיים של כולנו, של כל הכדור כמעט, בכל כך הרבה מובנים וזוויות...

איך זה משפיע על הפרטיות שלנו.

בנאדם אחד בשם מארק צוקרברג שהפך את העולם מפאת הסיבה הזו, כי הוא היה צריך, או כי הבין את הצורך ההגיוני הזה. האנושי הבסיסי הזה.

ולאן זה התפתח והגיע...

ולחשוב על זה אל מול אנשים שקשה לנו לקבל... לחשוב שזה מה שהם בעצם מייחלים לו מתחת להתנהגות שהחברה לעיתים לא מקבלת.

חום, אהבה. הכרה. 

זה יכול הרבה להסביר לנו הרבה התנהגויות שקשה לנו להבין או להכיל או לקבל. כל אחד והתסבוך שלו עם עצמו.

מתחת למעטה הציניות... שלא נשכח את עצמנו.
*&*


מתסכל אותי לפעמים שאני לא יכולה להביא את עצמי להגיב בטבעיות או בחופשיות, שאני לא מצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי בשיחה כמו שאולי הייתי רוצה. 

אני מניחה שאני פשוט צריכה... להיות.

פשוט להיות וזה כבר יקרה.

מורה טוב שלי שמתפקד קצת כמו "גורו" אמר לי בנושא דומה: "אז טעית. אז את לא מושלמת, ביג דיל. זה לא אומר שצריך להפסיק לנסות, "לעלות" על הסוס חזרה כאילו לא נפלת מעולם לפני כן." טוב, הוא לא אמר את זה בנוסח הזה :P אבל אני מניחה שהנקודה ברורה.