הַ גִּ י גִּ י ם - מְ הַ ע וּ גִּ י גִּ י ת

למה? ככה.

כשפתחתי את הבלוג, לפני שנה ותשעה חודשים (וזה מזכיר לי שהפרו הולך להיגמר בעוד שבועיים, שיט), חיפשתי כינוי.

קיבלתי החלטה פה-אחד (ואף... בדקתי בראי) שאני לא חושף את עצמי.

לקחתי את ראשי הדיו, סליחה, התיבות המקוריים של שמי ומיחזרתי אותם עם שיבוש קל.  יצא לי ע.פ. - שזה פשוט לא אומר כלום.

חיפשתי דמות מתאימה, אהובה, גדולה, כחולה עם אופי תזזיתי וחובבת תופינים שתתלבש לי על האותיות שבחרתי ותתאים כמו כפפה לנשמה. עמנואלהל-פרין?! לא בדיוק... וככה נפלה הבחירה על Cookie Monster.

לקח לי כולה שלוש שניות מרגע ההרשמה להבין שיש כבר בלוג עם שם כזה, אך התעקשתי: לא אתן למתחזים לתפוס את מקומי! וכך נולד לו המקף (-) שהציל את המצף.
ההוא, מסתבר, סחב שישה פוסטים ונדם לנצח... שנתיים (!!!) חלפו מאז, אבל משום מה יריב מתעקש בכל זאת להשאירו בפנתיאון הבלוגים הבלתי-מחוקים בעליל. תמהני: האם יש לו הוראת קבע חבוטה?

ואחרי כמעט ארבעים הגיגים של בנותי בובותיי, הוחלט לעשות מפנה דרמטי בעיצוב העוגייתי: "הגיגימהגיגית", משחק מילים מקורי ומשעשעשע שהשתלט על מוחי ומשמעותו "הגיגים מהגיגית", נחרט על דגלו של בלוגי. גם הכינוי האישי קוצר ל"עוּגִּיג" (זה מתחרז עם דגיג). גיגול תמונות זריז בעקבות מבחר הגיגיות העולמי הביא גם את תמונת הרקע (שהפכה לגראווטר ברבות הימים) וגם את תמונתו של הבדרן המטורף אל סימונס שמאוד מזכירה לי... אותי, חוץ מחוסר הדמיון המשווע בהקשר לשיער החזה.

[הברקה: עוּגִּיגּוּל = לחפש את עוגיג בגוגל]

[הברקה 2: אהל"ן = אתר היכרויות למטרת נישואין.  לא, עדיין אין כזה, אל תחפשו.
  (C) כל הזכויות שמורות הטבע, חוץ מזה הדומיין-ניים כבר תפוס]

[הברקה שלוש ארבע: ולעבודה]

[הברקה 5: סנו פוליויקס. חמש פעולות במוצר אחד: כפל, חילוק, חיבור, חיסור ואיחור]

טוב, מה נהייתי, עמית? לא המכשף... עמית השני. בעצם, יש המון.

מיתר, בארוחת צהרים בבית (ספגטי בולונז):

"אמא, נכון שאוכל בריא מגדיל אותנו?"

אתמול אחר הצהריים נסענו לישוב הכי יפה בארץ.

התאספנו לכבוד חגיגת יומולדת 5 של גל, הבן של החברים (ש' וא') במדשאה הפראית של הבית המשותף, יחד עם קרובי משפחה, חברים מכל הארץ וכמובן גם פראי האדם הקטנים והמתוקים מהגן של גל.

למסיבה הוזמן "דני שובבני", ליצן בוגר ומנוסה, שהרקיד/הפעיל/הקסים/ג'ימבר את הילדודס למשך שעתיים שלמות והתמודד יפה גם עם הקשוחים שבהם.

אחר כך נפרדנו והמשכנו להורים של עוגיג.

להלן תמלול מדוייק משיחה שנערכה שם:

מיתר: "אמא! כשיהיה לי יום-הולדת חמש, גם אני רוצה שיהיה לי ליצן!"

עוגיה: "אבא יהיה הליצן שלך. מה, הוא לא ליצן טוב?"

מיתר (לעוגיג): "ואתה גם תעמוד על הראש עם הרגליים למעלה?"

עוגיג: "בטח"

הילדה עושה חישובים מתמטיים מסובכים בראש הקטנטן שלה ואז פוסקת:

"טוב, אז כשיהיה לי יום-הולדת שש - אני רוצה שיהיה לי ליצן אמיתי!"

עוגיג ומיתר (¼4) באוטו, חוזרים מהקניות.

ברדיו מתנגן להיטה הענק של מירי מסיקה, "לשם" (מילים ולחן - קרן פלס):

"לשם

איש לא יתקרב

וגם אם תאמר שאתה אוהב

שנשבר לך הלב

ובחרת בי מכולם

מכל הבנות בעולם

לא אקח אותך לשם

כי לימדת אותי שתיקה

ואני עוד מחכה..."

ובזמן שעוגיג נוהג, הוא שומע את מיתר מאחורה מהמהמת לעצמה:

"למה היא לא שותקת, אם הוא לימד אותה שתיקה?!"

רגע, זה עוד לא נגמר...

- "מיתר, זה ענק! התמימות שלך, אין לך מושג כמה שזה מצחיק! אני אכתוב על זה בבלוג."

- "תתקשר לאמא, שלא תשכח מה שאמרתי! היא תמות על זה."

נו, בטח שהתקשרתי.

(צילומים נבחרים מתוך באנר פלאש שהתמקד עליי, כלקוח ישראלי פוטנציאלי, כשנכנסתי לבדוק את המיילים בהוטמייל)

> עוגִּיג, אני צריך דו"ח יתרות תקציב מידית.

- מצטער, ידית איננה. אני אשאל את קת או תופסן אם יש להם מושג איפה זה.

> אל תתחכם. אני צריך את זה בהול.

- שמתי את זה במטבח, מספיק טוב?

> חאלאס עם ההומור שלך. תביא לי את הדו"ח ! דחוף לי.

- טוב. איפה בדיוק לדחוף לך?

(מבוסס על תכתובת פנים-ארגונית אמיתית שיצאה מהקשרה ומכל שליטה)

(בעקבות המלצתו של הפסיכופט)

...ברח ביבי ממשרד האוצר. איך נאתר אותו ברשת?

בעזרת Net&Yahoo.

מהו כלי התחבורה ממנו מתלהבים דלי האמצעים?

עוֹנִי-יָה!

וכיצד שומרים חסרי בית על כושר?

הולכים ל"הומְלֶס פלייס"...

ואיך יקראו לרעב לפת-לחם, שיזכה סוף סוף למס הכנסה שלילי?

דל-שוּמה.