| |
סאטירה, דמגוגיה זולה, העלבת עובדי ציבור בעת מילוי תפקידם, ציניות, שפה לא תקינה-פוליטית, בעיטות מעל ומתחת לחגורה, הכפשות, השמצות, פיצוצים, מרדפי מכוניות וציטוטים אמיתיים ומדומים של קלינט איסטווד. |
| 5/2006
 ירושלים-דיאגנוזה פסיכיארית. מאת ד"ר מקס הזועם.
לכל מאן דבעי: לאחר שבדקתי את הפציינטית (ירושלים, המכונה גם "עיר") במשך כמעט עשרים וחמש שנה, מצאתי אצלה את המחלות הבאות:
1. סינדרום ירושלים: המקרים הקיצוניים הם תיירים שמגיעים לירושלים, מתחילים ללבוש סדינים ולספר לכולם שהם דויד המלך. זה בקטנה, הבעיה הגדולה היא ישראלים, שהיו בירושלים פעמיים בחיים (בטירונות ובטיול ביה"ס) וגם אז לא ראו כלום חוץ מהכותל וגבעת התחמושת, שלא יהיו מוכנים להגיע לירושלים גם אם יכוונו להם שיהאב 4 לראש (כי מסוכן שם) ועדיין מזיינים את השכל על "בירת הנצח הבלתי ניתנת לחלוקה של עם ישראל" או "לבו של העם היהודי".
2. פיצול אישיות: ירושלים היא לא ממש עיר אלא אוסף של שכונות שמפוזרות כל אחת על הר אחר. אחרי 67, בנו מסביב לירושלים טבעת של שכונות כדי להפריד בין הפלסטינים של ירושלים לפלסטינים של הגדה. בשכונות המכוערות והמעפנות האלה יישבו עולים חדשים ואנשים שלא היה להם כסף למשהו יותר טוב.
אז יש את ירושלים הפלסטינית, שעכשיו מחולקת בעצמה לשניים ע"י חומה של תשע מטר.
יש את ירושלים החילונית, ירושלים החרדית, וכל מני פרברי שינה שלא קשורים לכלום.
בסופו של יום, כל הבלגאן הזה לא ממש מתחבר למשהו קוהרנטי שאפשר לקרוא לו "עיר".
3. תסביך הורדוס: המונח הזה עושה עוול למלך האדומי הרשע, הוא לפחות בנה את ירושלים מחדש בצורה יפה. ממשיכי דרכו בעיני עצמם המודרניים לעומת זאת (ואולמרט יותר מכולם) פשוט מקבלים שוחד מקבלנים ונותנים להם להשתולל כאוות נפשם.
מילא הקבלנים שמשתוללים, הבעיה היא שהם שוכרים ארכיטקטים, והם המופרעים האמיתיים. לאט לאט ירושלים מתמלאת במפלצות אורבניות/פשעים ארכיטקטוניים שיש להם "קונצפט" ו"חזון" אבל איכשהו הם גומרים בתור בניינים מכוערים וחצי נטושים שממוקמים במקומות הכי בולטים בעיר ושבשבילם הורסים את השכונות הישנות והיפות.
4. טפשות: מרכז העיר חי בערך כמו דיירי בית לווינשטיין, זה מדאיג את כולם, אבל אף אחד לא העלה על דעתו להפוך את המרכז למקום של צעירים. להחזיר את הקמפוס מהמפלצת הארכיטקטונית של הר הצופים למרכז העיר למשל, או לפחות לבנות שם מעונות, לעודד אנשים שיגורו שם. בתכל'ס עושים בדיוק ההיפך, המקום היחיד בעיר (נחלאות) שהפך למתחם סטודנטיאלי סובל מהטרדות חוזרות ונשנות של העירייה (פקחים רושמים דו"ח על שולחן בבית קפה שפולש למדרכה 20 ס"מ מעל המותר וכו'). גם העסקים ומקומות הבילוי בעיר סובלים מנחת זרועה של העירייה, פאב הופעות מעולה בשם "סינדרום" נמצא כבר הרבה זמן על סף פשיטת רגל בגלל התעמרות העיריה בו והוא כיום אחד המקומות הבודדים שבהם יש הופעות והזול מכולם, כרטיס הכניסה הולך אך ורק לאמנים.
אז הם מנסים להחיות את מרכז העיר באמצעות "משיכת אוכלוסיה איכותית", מה שאומר בניית בנייני משרדים ודירות פאר שדייריהם לא ממש משתתפים בחיי העיר ובד"כ בכלל חיים בארה"ב וגרים בדירה רק כשהם מבקרים בארץ.
5. השמנת יתר: בזמן שמרכז העיר והשכונות הותיקות מתפוררות לאיטן, יש תנופת בנייה הסטרית מחוץ לעיר במטרה להרחיב את גבולותיה. במזרח בונים "עובדות בשטח" כדי למנוע הסדר פוליטי עתידי בירושלים, וכך להפוך את הסכסוך לבלתי פתיר, ובמערב הולכים למחוק את העורף הירוק והיפה של העיר. כל מי שרוצה דירה בזול ילך לשכונות החדשות במזרח, וכל מי שיש לו קצת כסף ילך לגור במערב כי זה קרוב למקום העבודה שלו בשפלה.
כמובן שגם אלה וגם אלה לא יבואו מבחוץ (אין לעיר הזאת מה להציע) אלא יברחו מתוך ירושלים עצמה. מי שיש לו כסף לברוח יותר רחוק, יעשה את זה כמובן.
ד"ר מקס הזועם מציע: להפסיק לזיין את השכל על איזו ירושלים סמלית ואבסטרקטית ולהתחיל להתייחס אליה בתור עיר אמיתית עם אנשים אמיתיים ובעיות אמיתיות כי הפער בין הקישקושיאדה לבין המצב בפועל הוא בלתי נסבל. עד שמקס הזועם לא רואה שמתייחסים אל העיר הזאת בכבוד, מבחינת תכנון, מבחינת תקציבים, מבחינת מדיניות, מבחינת יחס שווה למערב העיר ומזרחה, הוא בכלל לא רוצה לשמוע על שום חגיגות. והוא לא לבד, אף ירושלמי שאני מכיר לא חוגג, כל מה שיש זה תהלוכה של מתנחלים וכל מיני יפנים אוהבי ישראל או מתודיסטים אמריקאים שחושבים שכיבוש ירושלים ע"י ישראל מקרב את הקאמבק של ישו.
בקיצור, תלכו להזדיין אתם והחגיגות שלכם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
