| 9/2006
 חינוך רע. מקס הזועם התעורר בבוקר (רעיון גרוע כשלעצמו), ראה שנגמר הקפה (היום הזה הולך מדחי לדחי) והלך למחשב לקרוא עיתון (רעיון מחורבן ממש). בעיתון הוא נתקל בידיעה הלא ממש מפתיעה שישראל הגיעה לאחד המקומות האחרונים כמעט בכל פרמטר של השקעה בחינוך בעולם ה"מפותח", כשמתחתינו אפשר למצוא בעיקר מדינות מפותחות כמו פולין ומכסיקו.
אז בואו נדבר קצת על חינוך, והשאלה הראשונה היא "של מי החינוך הזה לעזאזל?". בימינו מאוד אופנתי לדבר על כך שהחינוך צריך להתאים את עצמו ל"דרישות השוק" או, בגרסה היותר מתחסדת ל"עולם של היום", שמות קוד לגידול הדור הבא של עובדים וצרכנים עבור חברות עסקיות כאלה ואחרות על חשבון המדינה. מנגד, אנחנו שומעים לא מעט על חינוך "למען המדינה". תחת כותרות יפות של "ערכים", "יהדות" ו"ציונות" מקודמת שטיפת מוח פוליטית שאמורה לייצר דור של חיילים נאמנים, נקי משמאלנים יפי נפש ושאר גורמים לא רצויים.
הדבר היחיד שלא מדברים עליו זה חינוך שהוא למען הילד עצמו. יש בעיה בטיעון הזה, כל חינוך, מעצם טיבו, מכין את הילד להשתלבות בחברה. כמו שהיא היום או כפי שהמחנך רוצה שהיא תהיה בעתיד, אז מה זה חינוך "למען הילד" לעזאזל?
ובכן, חינוך למען הילד הוא חינוך שמכוון לחברה כמו שהמחנך רוצה שהיא תהיה בעתיד, חברה שמשרתת את האינדיבידואלים שמרכיבים אותה ולא להיפך. כדי שחברה כזאת תוכל להתקיים, האינדיבידואלים בה צריכים לקבל חינוך ששם את הדגש על הקניית כלים ולא על הקניית ידע. ההבדל הוא פשוט, כשאתה מקנה ידע, אתה נותן לילד את מה שאתה רוצה שהוא ידע. כשאתה מקנה לו כלים, הוא יחליט בעצמו מה הוא רוצה לדעת. הוא ידע מה הוא רוצה, ואיך להשיג את זה.
החינוך של היום עוסק בהקניית ידע. בשיעורי הסטוריה, לדוגמא, הילדים משננים אוסף של עובדות עבשות, שהקשר בינהן לא ברור, בלי קונטקסט רחב יותר, והכי גרוע, זה מוצג כ"אמת". כמובן שהילדים מפתחים שנאה לוהטת לתחום ושוכחים את כל מה שהם שיננו/כתבו על השליף ברגע שהמבחן מסתיים. ידע לא נשאר להם מזה, מה שכן נשאר זה הידיעה שאי שם יש מומחים שיודעים מה באמת קרה בעבר ושמה שהם אומרים זה נכון. במילים אחרות, הילדים יודעים שהם אהבלים, ושיש כל מני מומחים, בוסים, מפקדים ופוליטיקאים שיודעים יותר טוב שיגידו להם מה לעשות. החלק העצוב הוא שכל הבוסים והפוליטיקאים הם בעצמם תוצר של אותה מערכת חינוך ולא מבינים מהחיים שלהם בשיט.
המצב גרוע יותר בשיעורים כמו "מחשבת ישראל" שבהן מלמדים את הילדים דילמות מוסריות של חיים ומוות, בלי שהילדים יודעים מה זה "דילמה". שמעתם נכון, אף אחד לא מסביר להם מה זה דילמה ובטח לא למה היא קשורה לחיים שלהם ולבחירות היומיומיות שלהם. כשעובדים אתם על השאלה, למשל, האם אדם צמא במדבר צריך לשתות את המימייה שלו בעצמו (וכך לגרום למות חברו) או להתחלק במים (וכך, אולי, לגרום למות שניהם), הדברים היחידים שנדרשים מהילדים הם לדעת מה אמר רבי עקיבא, מה אמר אחד העם ומהי התשובה ה"נכונה".
משום מה, וכנראה בהתאם לטרנד של "התאמה לדרישות השוק", המקצועות ההומאניים נחשבים לנחותים. המקצועות השווים באמת הם מתמטיקה, מדעים ואנגלית. טוב, אנגלית עוד אפשר להבין, אבל לפתור משוואות מתימטיות בעזרת דף נוסחאות (ללא שום פיתוח של חשיבה מתמטית) ולשנן חיבורים של מעגלים חשמליים בשיעורי "מיתוג" לא נותנים לילד כלום חוץ מאשר לכוון אותו לעבודות כאלה ואחרות בעתיד. מגמת השקיעה של המקצועות ההומאנים איננה מקרית, המקצועות הנ"ל נקראים באנגלית "LIBERAL ARTS", הם נקראו כך מפני שהם מאפשרים ללומד אותם להיות חופשי, אלה בדיוק המקצועות שפותחים לך את הראש. העניין הוא, שזה לא מה שהמערכת רוצה שיקרה.
בכלל, כל הקטע של "להכין את הילדים לדרישות השוק" זה בולשיט. כשילד הולך לכיתה א', לאף אחד אין שום מושג ירוק מה השוק "ידרוש" עוד 15 שנה. הסטודנטים שנהרו למשפטים ולהיי-טק יכולים לספר לנו שלא ממש אפשר לדעת גם מה יהיה גם עוד 4 שנים. יומרת ההתאמה לדרישות השוק מתבססת אך ורק על מצב השוק היום. אז אם היום עריכת דין זה המקום שבו עושים את הג'ובות, כל מי שאבא שלו יכול לשלם על מורים פרטיים וקורס פסיכומטרי הולך ללמוד משפטים רק כדי לגלות בסיום הלימודים שהוא לא היחיד שרצה לעשות ג'ובות ושעורכי דין יש כמו זבל. אז העו"ד הטרי מתחיל לעשות התמחויות ללא תשלום (שוב, בשביל זה צריך אבא עם עודף כסף), עובד בזול או מחפש לעצמו מקצוע אחר. מי שמרוויח מכל הסיפור הם משרדי עורכי הדין, שיש להם הרבה עובדים לבחור מהם, ושיכולים להגיד לעובד "המשכורת לא מספיק טובה? תלך, יש עוד אלף כמוך".
חינוך שמקנה כלים עושה משהו אחר. הוא לא מכשיר את הילד ולא נותן לו שום גוף ידע מוגדר. חינוך כזה נותן לילד את היכולת להתמודד עם כל תחום ידע שבו יבחר לעסוק. הילד לא צריך לדעת הסטוריה, הוא צריך לדעת איך ללמוד הסטוריה. הילד צריך לדעת להבין את מה שהוא קורא, לנתח ולבקר את מה שהוא קורא, להבדיל בין עובדה ודיעה, לזהות סאב טקסט וללמוד מיומויות טכניות של התמודדות עם טקסט, כגון לשאול מתי הטקסט נכתב, ע"י מי, באיזה נסיבות, האם מדובר במקור ראשוני או משני, האם הקטע ערוך וכו' וכו'.
מן הסתם, כדי לעשות זאת צריך לקרוא טקסטים, ואי אפשר לדבר על הסטוריה בלי איזה שהוא גוף ידע כך שהסטוריה הוא ידע. אבל מבחינת המחנך, זה לא עקרוני אם הילד יודע שמלחמת העולם הראשונה פרצה באוגוסט 1914, את פיסת המידע הזאת הוא יכול למצוא באינטרנט. מה שהמחנך צריך זה שהילד ידע לחבר את פיסות המידע שהוא לקח מהאינטרנט ולהבין מהן מדוע פרצה המלחמה ומה הלקח שהוא לומד ממנה.
כמובן שההסטוריה היא רק דוגמא. גם בתחומי המדע על הילד להבין את המתמטיקה כשפה וכצורת חשיבה ואת הפיזיקה כדרך להבין את העולם. כי עד היום, התשובה הכי טובה שמקס הזועם שמע מתלמיד על השאלה "בשביל מה לך לעזאזל ללמוד מתמטיקה?" היא "כדי שלא ירמו אותי עם העודף במכולת". בשביל זה, חברים, לא צריך לטחון לילד את המוח עם פראבולות הפוכות ומשוואות בשלושה נעלמים.
בנוסף, הילד צריך ללמוד פחות או יותר מה שהוא רוצה. לא יקרה שום אסון אם מישהו לא ידע טריגונומטריה או שלא יתעניין בתחביר עברי. לא אסון כל זמן שאם תיפול לו לבנה על הראש והוא יחליט שהוא רוצה להיות מדען גרעין, הוא יוכל במאמץ סביר להשתלט על המתמטיקה הבסיסית הדרושה לקבלתו בחוג הרלוונטי באוניברסיטה. את היכולת הזאת בית הספר צריך להקנות לו.
ילדים מעוניינים בכל מני דברים, ואין שום סיבה שאת היכולות שלהם ללמוד ולהבין לא יפתחו דרך החומר שמעניין אותם. עוד לא נולד הילד שלא מעניין אותו שום דבר, אבל ילדים כאלה נוצרו, בהמוניהם, במערכת החינוך. ואי אפשר להאשים אותם, כשסיפרו להם שהסטוריה זה לזכור בע"פ 3 גורמים לעליה השניה ו-5 גורמים לעליה השלישית, אין סיכוי שיחשבו שיש בהסטוריה משהו מעניין.
חינוך כזה הוא החינוך הכי טוב. כנראה שבגלל זה ככה מלמדים במוסדות האקדמיים הטובים באמת. ככה לפחות מנסים ללמד, אבל די קשה לעשות את זה עם חבורה של מטומטמים מייצור סדרתי באדיבות מערכת החינוך. הסיבה שלא מלמדים בצורה כזאת החל מגן חובה לא קשורה ליכולות של הילד, היא קשורה ליכולות ולרצונות של המערכת. כשהמערכת מעדיפה להשקיע את הכסף בהשד יודע מה לפני שהיא משקיעה אותו בחינוך, נוצרים "אילוצים" שלא מאפשרים את התנאים הבסיסיים לסוג כזה של חינוך. בנוסף, המערכת לא באמת רוצה לתת לילדים חינוך טוב, היא רוצה לייצר את העובדים, הצרכנים והחיילים הטובים של הדור הבא וכמובן שזה הרבה יותר עדיף מאשר לייצר את האנשים החושבים, החפשיים והעצמאיים של הדור הבא.
| |
|