| 9/2006
 דיסוננס קוגנטיבי.
ארי שביט, העיתונאי הבן כלבה הפופוליסט והמתחסד, מלכך הפינכה של ביבי, ערך ראיון עם הרמטכ"ל לשעבר, בוגי יעלון. פורסם היום במוסף "הארץ", שווה מאוד לקרוא (מקס הזועם לא מצרף לינק מטעמי מאותגרות טכנולוגית, תצטרכו להגיע לשם לבד).
טוב, את האינטרס של שביט אפשר להבין, מספיק לו שבוגי אומר שהטרוייקה צריכה ללכת, אבל בתולעת הזה אני לא רוצה לעסוק בפוסט הזה.
בואו נדבר קצת על בוגי יעלון. מדובר באדם מעניין, וזה כבר שינוי מרענן בנוף הפוליטי האפרורי המקומי. כן, פוליטי, האיש פוליטיקאי עד העצם, אני לא קונה את משחק "החייל המקצועי" שלו, אבל הוא פוליטיקאי לא קלישאתי, ולכן ראוי לתשומת לב.
יש עליו את הפוזה של יואב התנכ"י, הרמטכ"ל הנאמן של דויד המלך, שעשה בשבילו את העבודה המלוכלכת (הסיכול הממוקד של אבשלום למשל), נבגד על ידי הפוליטיקאים התככנים בחצר הארמון וחזר לחלקת העדשים הצנועה שלו בדרום.
בוגי אימץ לעצמו את הפוזה הזאת. הוא באמת קיבוצניק מהדרום ולמרות שאין לי שום סימפטיה משום סוג לתנועה הקיבוצית, אני חייב להודות שיש משהו מעורר סימפטה ברמטכ"ל שמכניס את המשכורת שלו לקופה המשותפת, במיוחד על רקע כל הקצינים שמסדרים לעצמם מסלול אזרחי אל הפוליטיקה, המגזר העסקי או סתם הולכים לעשות ג'ובות באימון וחימוש של יחידות חיסול ממשלתיות בכל מני דיקטטורות עולם שלישי.
הוא גם נבגד על ידי הפוליטיקאים, שלא האריכו את הכהונה שלו אחרי שעשה בשבילם את העבודה המלוכלכת של האינתיפאדה וההתנתקות. למרות ש, כמו יואב התנ"כי, בוגי בחר לישון עם הפוליטיקאים באותה המיטה, ומי שישן עם כלבים מתעורר, כידוע, עם פרעושים.
"אני לא מחפש את השררה. אני שונא אותה. אבל אני לא בורח מאחריות. שנאתי גם את הצבא אבל אחרי מלחמת יום הכיפורים חתמתי קבע. בשנים הראשונות היה לי קשה בכל יום ראשון בבוקר לחזור לצבא אבל עשיתי זאת מפני שחשבתי ששם אוכל להשפיע. היום אני לא חושב שהפוליטיקה היא הדרך שלי להשפיע", אומר בוגי. דברים ראויים להערכה, במיוחד החלק הראשון. אבל מי שחושב שאפשר "לשנות את המערכת מבפנים" נעשה מושחת, או נדפק, או שניהם. לפוליטיקה הוא יגיע, וגם שם הוא יהיה "אחראי" מספיק כדי שיצליחו להוציא ממנו את העוקץ.
בקיצור, אני לא אוהב את הקרתנות שלו, לא אוהב את השמרנות שלו. כרמטכ"ל האינתיפאדה השניה הוא אחראי על פשעי מלחמה רבים מספור ולא שמענו אותו מתלונן על כך שהצבא עוסק בכיבוש ולא בביטחון, הוא לא הפריע לקצינים שלו להפוך את השטחים למערב פרוע שבו כל קצין מעפן יכול להחליט שמי שהולך בין 2 ל-4 ברחוב X הוא "בן-מוות" (כך לפי עדויות של חיילים, פורסם ע"י "שוברים שתיקה").
אני כן אוהב את זה שהוא מדבר לעניין, ושהוא ישר יחסית. אולי זה בגלל שאנחנו כל כך מפוצצים בקריקטורות מהלכות של דגנרלים כמו שאול גבר-גבר מופז ודן מכה-קטנה-בכנף חלוץ, שגנרל שהוא גם בן אדם הוא בבחינת "במדבר, כל קוץ הוא פרח".
יש משהו מאוד קרתני ומכוער בקטע הזה של להיות צודק כל הזמן. בוגי בטוח שהוא צודק תמיד. הוא גם בטוח שאנחנו, מדינת ישראל, צודקים תמיד. השמרנות של הבנאדם ודבקותו באתוס תנועת העבודה וה"ציונות של פעם" היא מפחידה ומסוכנת, למרות האהדה שזה מעורר בדור האבוד והצמא לערכים מוכנים מראש של היום. בגלל זה, הוא תמיד יישר קו, ותמיד יבכה שלו הקשיבו לו.
מצד שני, הוא באמת צודק לעיתים קרובות. הוא אמר שההתנתקות תתן "רוח גבית לטרור" ותתפרש כצעד של חולשה, והוא צדק. השמאלנים דמיקולו שלנו כועסים עליו עד היום בגלל האמירה הזאת, שכיכבה בקמפיין של הכתומים. אף אחד לא שם לב שגדעון לוי (הידוע גם כגדעון-עוכר ישראל-לך תגור עם החברים שלך בעזה-במדינה מתוקנת היו תולים אותך-לוי)
כתב דברים דומים במאמר ב"הארץ".
השמאלנים שמחו על ההתנתקות כמו כלבים שזרקו להם עצם. מרוב שמחה על כך שהפעם, לשם שינוי, המתנחלים הפסידו, הם שכחו את המהות-הדיאלוג עם הפלסטינים ונשארו רק עם העטיפה, נסיגה מהשטחים.
העניין הוא שהנסיגה היא לא הקטע, הקטע הוא לנהל דיאלוג עם האוייב ולהגיע אתו להסדר מוסכם של שלום, בלי זה, הנסיגה היא לא יותר מבריחה. ומי שבורח, שלא יתפלא שבריחתו מתפרשת כחולשה ושהפלסטינים, שהתייאשו מזמן מכל מהלך מדיני, מבינים מזה שהטרור עובד.
בוגי צודק גם עכשיו, בכל מילה. בראיון עם ארי שביט הוא אומר ש"היציאה למלחמה היתה שערוריה-הפעולה הקרקעית היתה קטסטרופה". לא הייתי מנסח את זה יותר טוב בעצמי, באמת שלא, בהתחשב שכך שהמשפט הזה בערך מסכם איזה 5 פוסטים שלי מזמן המלחמה. בוגי אומר שהפעולה האחרונה היתה ספין תקשורתי שעלה בחייהם של 33 חיילים ועל זה, לדבריו, לא צריך שום ועדת חקירה, הטרוייקה צריכה פשוט ללכת. הוא אומר שאת החיזבאללה אין אפשרות לחסל צבאית אלא רק לפגוע במעמדו הפוליטי ע"י שילוב של פעולה צבאית ומדינית. סוף סוף מישהו מדבר על המלחמה במונחים פוליטיים, אחרי כל הפרשנים שטחנו לנו שהשמדת גרוטאות מתכת ובונקרים יחסלו מיליציה פוליטית. הוא אומר שהיה צריך לפתוח בדיאלוג עם סוריה, הוא טען שאת כוחות הקרקע היה צריך להפעיל כמו גרילה, בלי טנקים ובלי להכנס לכפרים. הוא טען שלכח יש מגבלות (מפתיע שעדיין אפשר לבטא את הרעיון הזה בעברית) וש"מי שלא מבין את מגבלות הכוח, אסור לתת לו להפעיל כוח".
זה מה שהוא אומר וכל מילה אמת ורק על המשפט האחרון מגיע לו צל"ש, למרות שנאמנותו למערכת לא תתן לו להסיק את המסקנה המתבקשת. אין מישהו שמבין את מגבלות הכוח, לא בממשלה ולא בצבא. אין כזה כי המערכת, והאוירה הציבורית שהיא בעצמה יוצרת, מעודדים אנשים שחושבים ש"מה שלא הולך בכח הולך ביותר כוח".
בגלל זה, מי שמבין את גבולות הכוח בכלל לא מגיע למעלה.
האם דבריו יעוררו תהודה? מאמין שלא. הימין שולט בשיח הציבורי, ומנסיון העבר, כשבוגי אמר משהו שהתאים להם הם ציטטו אותו על שלטי חוצות, כשאמר משהו שלא מתאים להם, הם אמרו "מה הוא בכלל דוחף את האף לפוליטיקה השמאלני הזה?".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
