| 11/2006
 קמצא ובר קמצא.
כמו בכל ויכוח, גם הנוכחי משחרר מכל הצדדים מבול של קלישאות ואמרות שפר נדושות והיות שבירושלים עסקינן, זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו יזרוק את המדרש הנדוש עד זרא על קמצא ובר קמצא, המדרש שמספר על חורבן ירושלים בגלל "שנאת חינם".
כמו כל טקסט לעוס אחר, רובינו כבר לא זוכרים על מה בכלל הוא מדבר וזוכרים רק איזה שורה תחתונה שלימדו אותנו בשיעור תושב"ע בכיתה ג'.
אז אולי הגיע הזמן לבדוק את המדרש החבוט הזה מחדש כי הוא מתאים לעניינינו. אז הנה המדרש, כולל פרשנות של הרב מקס הזועם שליט"א.
הסיפור מתחיל מאיש אחד שעשה מסיבה והזמין אליה את כל שועי ירושלים וביניהם, את חברו הטוב, קמצא. המשרת שחילק את ההזמנות טעה בכתובת והזמין אדם בשם בר-קמצא. בר קמצא החליט לבוא למרות שידע שהוא לא רצוי שם, כנראה הוא חשב שיהיה בסדר.
אמנם אף אחד לא הזמין את נושכי הכריות לצעוד בירושלים, אבל בכל זאת, יש משהו דומה. ההומואים חשבו שהיות שהם צעדו בירושלים כבר ארבע פעמים, לא צריך לקרות שום דבר מיוחד גם במצעד הזה. וגם להם היה חשוב לבוא למצעד למרות שהם לא רצויים.
המארח שנא את בר קמצא שנאה עזה.
המדרש, על כל גרסאותיו לא טורח לספר לנו למה הוא שנא אותו כל כך. אולי בר קמצא אנס את סבתא של המארח, אולי הוא היה יריב פוליטי, ואולי אפילו בגלל שבר קמצא היה הומו. המדרש מסתיר את המידע הזה כדי להגיד לנו שזה ממש לא משנה.
גם כאן, השאלה האם ההומואים הם טובים או רעים לא ממש משנה, זה רלוונטי לחילוקי הדיעות הרגילים בינינו, אבל מעשים מסויימים פשוט לא יכולים להיות מוצדקים בעזרת נימוקים של "אבל הוא ככה וככה".
אז המארח מסתובב בין האורחים ופתאום רואה את בר קמצא יושב בסבבה במסיבה שלו. למרות שהוא הבין שכל זה היה טעות והיה עדיף שבר קמצא לא היה מגיע למסיבה מלכתחילה, אבל עכשיו הוא כבר כאן, הוא ניגש אליו ודורש ממנו לעוף משם.
הרבה אנשים חושבים שלצעוד בירושלים היתה טעות, אחרים חושבים שהנסיון של שנה שעברה לקיים את המצעד העולמי בירושלים היה טעות. אבל עכשיו קיום המצעד הוא עובדה מוגמרת.
בר קמצא ביקש מהמארח לתת לו להשאר, הוא אפילו הציע לשלם על הקייטרינג כי להזרק החוצה מהמסיבה היתה פוגעת במעמדו בצורה שאותה לא יכול היה להרשות לעצמו. הוא היה מוכן ללכת לקראת המארח בכל דבר, חוץ מאשר בהיענות לדרישה שלו לעוף החוצה.
גם לביטול המצעד, אחרי שנקבע, יהיו השלכות חמורות על מעמדה של הקהילה ההומוסקסואלית בארץ ותחזיר את מאבקם הרבה שנים לאחור. המארגנים היו מוכנים ללכת לקראת מתנגדיהם ככל יכולתם, הם העבירו את המצעד למקום מרוחק, הורו למשתתפים להגיע בלבוש מלא ולהמנע מכל פרובוקציה, מינית או אחרת. רק לדבר אחד לא יכלו להסכים, לדרישה לעוף החוצה.
בשביל המארח כל זה לא היה מספיק טוב, הוא תפס את בר קמצא, דפק לו מכות וזרק אותו על הפחים בסמטה. כל הרבנים והפוליטיקאים היו עדים לזה ולא אמרו כלום.
אולי גם הם שנאו את בר קמצא, אולי אפילו בצדק, אולי הם חשבו שבר קמצא לא היה צריך להתעקש להשאר במסיבה ואולי הם פשוט חשבו שעדיף פשוט לשבת בשקט ולא להחמיר את המצב.
גם כאן, רוב הציבור עדיין מסרב להבין שזה כבר לא סיפור של האם ההומואים היו צריכים לצעוד דווקא בירושלים או לא. הם עומדים לצעוד והדתיים מאיימים למנוע זאת מהם באלימות. כמו שזה נראה עכשיו, רוב הציבור הולך לשבת בצד ולתת לזה לקרות.
בר קמצא קם, ניער את האבק מהבגדים ואמר "טוב, מהמארח הזה הייתי יכול לצפות להתנהגות כזאת, אבל כל מכובדי ירושלים היו שם ולא אמרו לו כלום", בר קמצא החליט לנקום, וגרם, בעקיפין, לאירועים שהובילו לחורבן ירושלים.
מוסר ההשכל הוא פשוט. לפעמים זה לא משנה מה אתה מרגיש כלפי מישהו או מה הוא עשה בעבר. קורה משהו עכשיו ועליך לבחור באיזו עמדה לנקוט.
אף אחד לא אמר שבר קמצא היה צדיק או שהוא עשה את הדבר הנכון כשבא למסיבה. אף אחד לא בא בטענות מיוחדות למארח שזרק אותו החוצה, המדרש פשוט לא עוסק בסכסוך בין השניים.
המדרש עוסק בנכבדי ירושלים, שמייצגים את כלל הציבור, שלא מעורבים בסכסוך ועומדים בפני סיטואציה קונקרטית. המדרש אפילו לא טוען שחוסר המעש של הנכבדים לא היה מוצדק, אולי הוא היה מוצדק, אנחנו לא יודעים.
מה שהמדרש אומר בבירור הוא שחוסר המעש היה מוטעה שכן היו לו תוצאות הרסניות.
כשהנכבדים לא באו ואמרו למארח את המשפט: "חבר, אולי היה עדיף שבר קמצא לא היה בא, אבל היות שהוא כבר כאן, תתנהג כמו בנאדם ואל תזרוק אותו החוצה", הם שברו את הכלים, קרעו את העם והחריבו את ירושלים.
אז מדרש "שנאת החינם" המפורסם לא אומר שאנחנו חייבים לאהוב אחד את השני, מה שהוא אומר זה שלא חשוב עד כמה אתה שונא מישהו ולא משנה עד כמה השנאה שלך מוצדקת, אתה לא זורק אותו החוצה בכוח.
הסיבה שאתה לא זורק אותו החוצה היא שברגע שעשית את זה, פירקת את החברה. וברגע שפירקת את החברה זה בכלל לא משנה אם זה היה בצדק או לא כי המדינה מתפוצצת לחתיכות ואת הריקושטים חוטפים כולם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
