| |
סאטירה, דמגוגיה זולה, העלבת עובדי ציבור בעת מילוי תפקידם, ציניות, שפה לא תקינה-פוליטית, בעיטות מעל ומתחת לחגורה, הכפשות, השמצות, פיצוצים, מרדפי מכוניות וציטוטים אמיתיים ומדומים של קלינט איסטווד. |
| 11/2006
 האימפוטנציה של השמאל.
האימפוטנציה של השמאלנים, חוסר היכולת שלהם להציע סדר יום אלטרנטיבי, כבר הפכה למשל ולשנינה במקומותינו. האירוניה היא שהואקום שנוצר התמלא בקבלה של הנראטיב הימני לפיו המדינה מתנהלת בצורה "שמאלנית".
חוסר היכולת להציע אלטרנטיבה אמיתית מביא את רוב הציבור לזהות "סמולנות" עם הססנות, מדיניות זיג-זג, כניעה לתכתיבים אמריקאים, התנתקות חד צדדית, מדיניות צבאית שמעדיפה שיקולים הומאניים על פרקטיים ונימוקים של "מה העולם יחשוב". דברים שלא רק שאין להם שום קשר עם שום אג'נדה שמאלית, אלא הם הביטוי המובהק למדיניות של מחנה פוליטי ימני בתפיסת עולמו, ואופורטוניסט בהתנהלותו.
זהו "המרכז הלאומני", שמהווה את הצד הדומיננטי בשיח הציבורי, כשמולו עומד הימין האידיאולוגי של המתנחלים וליברמן, שרואה בו "שמאל" ומצליח להנחיל, בזכות האימפוטנטיות של השמאל האמיתי (בהנחה שהוא קיים בכלל) את תפיסתו זו לציבור הרחב.
השמאל ה"אמיתי" שוחה בביצה סגורה שמורכבת מעשרות ארגונים ואגודות שמנהלות שיח בעיקר בינן לבין עצמן.
הבעיה היא בעיקר מערכתית. השמאלנות הפכה כמעט למקצוע. הם משתתפים בקורס אחרי קורס של "זכויות אדם", קורסים שרובם כבר יכולים ללמד בעצמם, "מתנדבים" ב"ארגונים לשינוי חברתי", מדלגים מסמינר לסמינר ומדיון לישיבה ותמורת פעלתנותם זו הם מקבלים מלגות צנועות מטעם קרנות של ארגוני יפי-נפש אירופאים למיניהם או בעלי הון מקומיים.
המתמידים יכולים להתקדם קצת בחיים ולקבל משרת רכז, עבודה קשה וכפויית טובה בשכר מביש, אך אטרקטיבית לסטודנטים. חלקם מדלגים בין סמינרים מסובסדים באירופה ומספרים לכולם על פשעיה, הידועים ממילא, של ישראל ותמורת תפקידם זה של "הישראלי הטוב" זוכים לראות קצת עולם ולקבל טפיחות על השכם מ"אירופאים נאורים".
ויש גם את השמאלנים ה"מתונים" וה"אחראיים", שנחרדים מה"קיצוניות" של חבריהם בעלי ז'רגון הפוסט-מה שלא יהיה. הם ויתרו על כל יומרה להציב אג'נדה אלטרנטיבית ועסוקים בבחירה בין הגרוע ליותר גרוע. תסמונת "הרע במיעוטו", שבימים רגילים מבדילה בין אדם חושב לאדם דפוק בשכל שמשחק אותה אידיאליסט, הפכה להצדקה קלושה לירידה לזנות.
השמאלנים ה"אחראיים" יתמכו באולמרט כי "הוא פחות גרוע מביבי", הם יתמכו בישיבה משותפת של העבודה עם ליברמן כי "עם ליברמן ובלי העבודה יהיה יותר גרוע" והם תמכו בתכנית ההתנתקות ההרסנית בחד-צדדיותה, ויתמכו בכל מיזם הרסני כזה בעתיד כי "זה עדיף על הישארות בעזה".
אז כן, אולי עדיף לצאת מעזה חד צדדית מאשר להשאר שם חד צדדית, אבל זה בפירוש הרבה פחות עדיף על יציאה מעזה במשא ומתן. השמאלנים האחראיים בעיני עצמם כל כך עסוקים ב"למזער את הנזק" שהם ויתרו על כל נסיון למנוע את הנזק מלכתחילה.
היות שתמיד יכול להיות גרוע יותר, האנשים שעושים את הנזק יודעים שהשמאלנים ה"אחראים" יתמכו בהם בכל תנאי, והשמאלנים ה"קיצוניים" לא יפריעו להם לעבוד שכן באותו זמן הם ישבו באיזה דיון סוער בסמינר "ניהול סכסוכים" בעיירת נופש בבלגיה.
הפוסט הזה הוא הצעה לדיון, שיתנהל בעזרת השם ישתבח-שמו באתר שמרכז קישורים לפוסטים שנכתבו בתגובה לפוסטים אחרים. תגובות קצרות יתקבלו בברכה כאן, תגובות ארוכות יותר ורעיונות לגבי מה לעזאזל אפשר לעשות על המצב המסריח הזה רצוי לפרסם בבלוגים שלכם ולהעלות קישור לדיון הרלוונטי
באתר הזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
