| 3/2007
 נלחמים בשמנים.
הידד הידד, אולמרט יצא עם הנפצה חדשה. והפעם, בעקבות בוש, אולמרט יוצא למלחמה במגפת ההשמנה. כמובן שהשמנת יתר היא מקור לכל מני מחלות ומרעין בישין והמלחמה בה נשמעת טוב, לאנשים מסויימים.
למה שהרופאים לא ישבו לשמנים על הוריד וישלחו אותם לבדיקות?
אז מה קורה פה באמת? מקס הזועם שמח ששאלתם. מדובר במיצוב השמנת היתר כמחלה, אבל מחלה שהיא באשמת החולים בה. וכפי שאפשר ללמוד מהטרנד האמריקאי של אי העסקת מעשנים עקב הסיכון הגבוה למימוש הביטוח הרפואי שלהם (ולפגיעה ברווחי חברות הביטוח), אנחנו מדברים כאן על הכשרת הקרקע לאפליית שמנים ממוסדת.
אפליית שמנים היא האפליה הלגיטימית הכמעט יחידה בתרבות התקינה פוליטית שלנו, זו שבה התייפייפות וחרטטנות מחליפה התייחסות לבעיות אמיתיות.
לשמנים, מותר למרר את החיים כי הם לא תפורים לפי המודל, כי הם יכולים להיות תפורים עפ"י המודל אם רק ירצו ויעשו דיאטת כסאח. וכידוע, מי שיכול, תיאורטית, ולא עושה, וזה נכון גם לגבי עניים ומובטלים, דמו מותר.
כל הפרופוגנדה ה"בריאותית" היא בסך הכל הסחת דעת. הסחת דעת מהסיבות האמיתיות למגיפת ההשמנה הזאת.
קופת חולים כללית, למשל, שיתפה פעולה עם חברת דגני בוקר בהמלצות מתוקשרות על דגנים מלאים לארוחת הבוקר. אבל מה באותיות הקטנות שעל התוית? דגנים מלאים מהווים אחוז קטן מהגועל נפש שמקס הזועם אף פעם לא הבין למה אנשים אוכלים.
מה כל השאר? קמחים שונים, כולל קמח תירס מהונדס גנטית, כימיקלים, ויטמינים מלאכותיים, שחלקם יכולים להיות מזיקים, וכמובן, סוכר. המון סוכר.
סוכר אף פעם לא עלה על הכוונת של ציידי המכשפות הבריאותיים. להבדיל מטבק, שהמעשנים אותו הולכים לגמור במחנות חינוך מחדש סטייל מאו טסה טונג אם זה יהיה תלוי באנשים מסויימים, סוכר נחשב כחטא נסלח. אולי כי כולם צורכים אותו ויעשו בציידי המכשפות לינץ' אם הם יתחילו אתם.
אבל מה, שתי כפיות הסוכר בכוס התה הן החלק הזניח. הבעיה היא שהיצרנים דוחפים לנו סוכר בכל מקום. כמעט כל פריט מזון תעשייתי מכיל סוכר. היום, אנשים אוכלים פי 80 (!) מכמות הסוכר שאנשים אכלו במאה ה-16. אורגניזם אנושי לא יכול להסתגל לשינוי כזה תוך 400 שנה, במיוחד לא כשמדובר בחומר רעיל לכל דבר ועניין כמו סוכר.
אותם מזונות תעשייתיים, חוץ מזה שהם מכילים סוכר ועוד כל מני חרא, גם מנטרלים את הרכיבים הטבעיים שלהם מכל ערך תזונתי אמיתי.
מסתבר שבזמן האחרון אנשים התחילו לחפש אוכל בריא. אבל היצרנים, שבשבילם אוכל ג'יפה תעשייתי הוא הרבה יותר רווחי, גילו שיותר זול לחרטט את הציבור מאשר לתת לו את מה שהוא רוצה.
כך הגיעו לעולם דגני הבוקר ה"מלאים" שהוזכרו לעיל, מיצים "טבעיים" שבהם מפרקים את המיץ לרכיביו ואז מרכיבים אותו מחדש, תוך איבוד כל תכונותיו התרומיות.
כך הגיעו לחמים "כפריים", שבעזרת קצת שיפון וכל מני פיצוחים שמודבקים עליהם מסתירים עשרות אחוזים של קמח לבן. וכך, אפילו מק'דונלדס יכולים להציג את הלחמניות שלהם כ"בריאות" רק בגלל שהוסיפו להם קצת סיבים תזונתיים.
מגיפת השמנת היתר לא נגרמת מזה שאנשים אוכלים יותר מדי, למרות שזה מה שרוצים שתחשבו. היא נגרמת מזה שאנשים אוכלים אוכל תעשייתי. והם אוכלים אוכל תעשייתי כי זה הסטנדרט היום, כי זה מה שממלא את המדפים בסופר. וזה מה שממלא את המדפים בסופר כי על זה היצרנים מרוויחים יותר.
וזה קל מאוד לחרטט את הציבור. אנחנו לא מומחים לתזונה, אנחנו לא מבינים חצי ממה שכתוב על האריזה, לחלקינו הגדול אין סיבה מיוחדת לחשוב שמחרטטים אותנו, ללכת לנבור בספרים ולהבין בדיוק למה. אין לנו גם את הזמן, או את הכסף, ללכת לקנות מוצרים איזוטריים בחנויות טבע. והעיקר, התרגלנו, זה מה שאנחנו מכירים וזה מה שאנחנו אוכלים.
עכשיו יבואו הקפיטליסטים ויגידו שמקס הזועם הוא פטרנליסט שחושב שהוא יודע יותר טוב מכולם, שאם מישהו רוצה לאכול בריא הוא יכול ללמוד איך עושים את זה, הציבור לא פראייר (הם אוהבים לשמן את האגו של הציבור שעליו הם עובדים) ושמי שבאמת רוצה, יכול.
הם יגידו גם שאם זה מה שהציבור קונה, זה סימן שזה מה שהציבור רוצה. ומקס הזועם אומר שאם הציבור רוצה אוכל בריא במידה מספקת כדי שהיצרנים יזרקו מליונים על פרסום כוזב, כנראה שהם רוצים את זה מספיק כדי לקבל את הדבר האמיתי.
ומקס הזועם אומר שאין שום סיבה שאנשים יעשו מאמץ מיוחד כדי שלא ירעילו אותם, זה צריך להיות מובן מאליו. אין לו התנגדות שיהיה ג'אנק פוד ואוכל תעשייתי, כל זמן שהאדם הסביר, שהולך לקנות לתומו בסופר ואוסף מהמדפים איזה סל משפחתי טיפוסי, לא יחיה על זבל ורעלים. מקס הזועם רוצה שמי שרוצה לאכול זבל (ומקס הזועם שמח לעשות זאת בעצמו פה ושם) יצטרך לקום ולעשות את זה, ולא זה שרוצה להמנע מכך.
בקיצור. אוכל תעשייתי, שגורם להשמנת יתר ועוד שורה של מרעין בישין, הוא הסטנדרט. זה ה"דיפולט סטינג", זה מה שאנשים אוכלים אלא אם כן יחליטו אחרת. והמצב הוא כזה כי ככה הוא אידיאלי לעשיית כספים. וכך, האמא מאכילה את הילד שלה בסוכר ובקמחים תעשייתיים ומרגישה טוב עם עצמה. והילד יגדל ויהיה שמן וחולה, וכל החיים יסתכלו עליו וירדו עליו, והרופאים ישלחו אותו לעשות דיאטות שאף פעם לא עובדות. והדיאטות שלא עובדות מכניסות יופי של כסף לחברות שעוסקות בזה, ויפי הנפש בעיני עצמם יכולים לטפוח לעצמם על השכם מפני שהם "עוזרים" לשמנים, והעשירים, שיכולים להרשות לעצמם לחיות על סושי ושאיבת שומנים יכולים להגיד "תראו איזה שמנים העניים האלה, לא נראה שחסר להם משהו".
והתכנית למלחמה בהשמנה? זאת תכנית למלחמה בשמנים. תכנית שמטרתה לגלגל עליהם את הפאקים של המערכת, שמתגמלת סוחרי רעל ורמאים. כי בשוק ה"חפשי", אפשר לתכנן את ההיצע, וכך גם את הביקוש, ולשמן את השטרונגול בהמון פירסום שקרי, כן, כמו זה שמוכר סוכר וקמחים תעשייתיים בתור מזון בריאות לילדים.
הרבה יותר נוח להיטפל לשמנים ולגרום להם להרגיש אשמים מספיק כדי להצדיק כל ירידה לחייהם. זה גם נשמע טוב, ממממ... "אחריות אישית".
לכל אחד יש אחריות אישית מוחלטת על חייו ובריאותו, אבל זה לא תירוץ לדפוק אותו.
פעם, מקס הזועם התנגש, עם האופנוע, במכונית שפנתה במפתיע. הנהג הודה בבית המשפט שראה את מקס הזועם ובכל זאת לא נתן זכות קדימה, אבל השופט סיכם במילים הבאות: "אם היית נוסע יותר לאט, אולי היית מצליח להתחמק. אתה אשם".
וככה זה עם השמנים, אתה אשם לא כי עשית משהו רע, אתה אשם כי לא הצלחת להתחמק מכל מי שמנסה לדפוק אותך. זאת הגרסה הקפיטליסטית של "אחריות אישית". אנחנו נדפוק אותך כי טבע האדם הוא להרוויח כמה שיותר ולא משנה איך. אנחנו סומכים עליך, חבר, שתדע להיות מספיק אחראי כדי לא לתת לנו. אתה הרי לא אהבל, אתה לא תתן שנדפוק אותך נכון? אז אם הצלחנו לדפוק אותך, סימן שזה מה שרצית.
זה מה שרצית? אתה אשם, יאללה רוץ לעשות דיאטה, למה אני צריך לשלם מיסים על הוצאות הבריאות המנופחות שלך הה?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
