| 4/2007
 אימפרית הרשע מכה שנית.
לפני כמה ימים, מקס הזועם שמע על הסרט 300 (יום אחד, כשיהיה ממש משעמם, וזה יהיה הסרט האחרון במכונה מהסוג שלא בודק את את כרטיס האשראי שלך, גם מקס הזועם יראה אותו).
בכל אופן, הסרט מספר על קרב תרמופיליי, שבו 300 לוחמים ספרטים ניסו לעצור את הצבא הפרסי העצום ונשחטו עד האחרון שבהם.
גרסת הסרט מציגה את הספרטנים כקו ההגנה האחרון של התרבות והנאורות מול המזרח הברברי. בעוד 300 הלוחמים הגיבורים מנסים להחזיק מעמד, מועצת המלחמה מתכנסת ומסרבת לשלוח תגבורת. הפרסים, חוץ מהיותם רשעים, מורכבים מכל מני אנשים מכועריחם ומעוותים, וגם הומואים.
בקיצור, נראה שמדובר במסמך ניאו שמרני טיפוסי. קרב ה-300 הוא המלחמה בעיראק, מועצת המלחמה שמסרבת לשלוח תגבורת היא הקונגרס האמריקאי, וההומואים (שם קוד ל"סמולנים") נמצאים כמובן בצד הפרסי.
המציאות ביוון העתיקה, שהמציאה את הדיכוטומיה מזרח-מערב, היתה מורכבת לא פחות מהמציאות היום. נתחיל מזה שהספרטנים, כמו האמריקאים של היום, אינם בדיוק סמל החירות. הספרטנים גדלו במשטר של מחנה צבאי שבו אי אפשר היה למצוא שום סימן לחירות. כל הספרטנים גודלו והוכשרו ללחימה מינקות, כשחלק מתכנית האימונים שלהם ככל רצח חסר אבחנה של הלוטים, האוכלוסיה המקורית הכבושה והמשועבדת של איזור ספרטה. הספרטנים היו בעצמם הומואים, דבר מובן בהתחשב בכך שצעיר ספרטני היה חייב לבלות מסביב לשעון עם חבריו לאימונים. אפילו ספרטנים נשואים היו ממלאים את חובתם הגברית ואז חוזרים לישון עם החברים שלהם בקסרקטין.
למעשה, יוון לא נלחמה על ערכי החירות, אלא על הישרדות פשוטה. בתוך יוון, הפוליס הבודדת שקידשה את ערכי החירות והדמוקרטיה (וגם זה, רק בתקופות מסויימות) היתה אתונה. אמנם הדמוקרטיה באתונה היתה פחות דמוקרטית מאיראן של היום, אבל הרעיון היה קיים שם, למרות שאנשים "נאורים" כמו אריסטו ואפלטון פחדו ממנו פחד מוות.
אתונה היתה יריבתה המסורתית של ספרטה, ולהבדיל מקרב ה-300 (ועוד כמה אלפי עבדים הלוטים, שאותם לא טורחים להזכיר) חסר התועלת מול הפרסים, שבמקום להסתער על מעבר ההרים המבוצר, פשוט הלכו מסביב וחיסלו את כולם, אתונה נקטה באסטרטגיה הגנתית, וחיסלה את הצבא הפרסי בצורה חכמה כשהגיע לסביבות אתונה. מסתבר שאף אחד שם לא חשב שצריך לכבוש את פרס כדי להגן על יוון.
אפרופו אתונה וצביעות אמריקאית. אתונה, בתקופת השיא של התפתחות ה"דמוקרטיה" בה חלשה על אימפריה קטנה ונחמדה. כמו האמריקאים, הם לא טרחו לשלוט באופן ישיר במדינות החסות שלהם. הם רק דאגו, באמצעות זימבור צבאי של מדינות סוררות פה ושם, שהמדינות הנ"ל ישרתו את האינטרסים הכלכליים שלה.
האגדה על התנגשות הציוויליזציות המערבית הנאורה והמזרחית הברברית הוחייתה אחרי התפרקות ברה"מ. האמריקאים פשוט היו צריכים למצוא אוייב אחר כדי להצדיק את ההשקעה הממשלתית המטורפת בתאגידי נשק, שנציגיהם היו מוברגים בצמרת השלטון, כדי להסיח את הדעת מהבעיות הפנימיות וכדי להפחיד את האזרחים מספיק כדי לפגוע בחירותם.
התכנית עבדה יפה עד עכשיו, והנבואה כבר התחילה להגשים את עצמה, עד שרוסיה החליטה לחזור לעניינים. פוטין מאריך את הכהונה שלו, מוציא מפלגות אופוזיציה מחוץ לחוק, מדכא בכוח הפגנות נגדו, רוצח עיתונאים לא אוהדים ושאר מותחי ביקורת, וזומם להציב את פיסלו של סטלין בכיכר האדומה. אימפריית הרשע חוזרת בגדול, רק כדי לגלות שאת מקומה תפסה אימפריית רשע מוסלמית חדשה.
האם המוסלמים יחזרו להיות טובים כמו הטליבאנים ההרואים ב"רמבו 2" או ב"ג'יימס בונד באיזור המסוכן"?, או שנושאי לפיד החירות מצפון אמריקה יצטרכו להתמודד עם שתי אימפריות רשע בו זמנית? ואולי אמריקה ורוסיה ישתפו פעולה, בערך כמו אתונה הצבועה וספרטה הטוטליטרית, נגד המזרח הברברי?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
