| 5/2007
 כן? ומה אתה היית עושה?
-אזהרה-
מקס הזועם לא רוצה להסביר את זה בנפרד לכל מגיב, אז הוא יסביר את זה בצורה מרוכזת לכולם.
הפוסט הזה בסך הכל מצייר תמונה של מה רה"מ במצב הנוכחי, יכול לעשות כדי להביא את המדינה למצב מספיק מתפקד כדי להתחיל לעסוק בפיתרונות.
הפוסט הזה איננו מצע פוליטי, הצעה לפיתרון מדיני, האוטופיה האולטימטיבית, אידיאולוגיה ואפילו לא סתם מה שמקס הזועם היה רוצה לראות במדינה. את זה, לא הפוליטיקאים יקבעו אלא הציבור, וכאן מקס הזועם נשאל על פוליטיקאים.
אזהרה
"יפה מאד. עכשיו תסביר מה אתה היית עושה במקום אולמרט, כשהעם והתקשורת פה אחד לוחצים לפוצץ את הצורה לפלסטינים. שם זין על העם והתקשורת? מתפטר ונותן את ראשות הממשלה לביבי? או מפוצץ את הצורה לפלסטינים? המצב מורכב מכפי שהוא נראה. לפני שאנחנו שופטים את הפעולות של הבנאדם אנחנו צריכים לשים את עצמנו במקומו".
את השאלה הזאת, מקס הזועם קיבל מאחד המגיבים לפוסט הקודם והחליט לענות עליה מתוך מחשבה שאם יעשה זאת, תהיה לו זכות מוסרית לדרוש לקבל שקל על כל פעם ששואלים אותו דבר כזה כדי שיוכל לכתוב את הפוסטים הבאים על סיפונה של יאכטה שמשייטת לה בין האיים הקריביים, כוס בירה ביד אחת, מחשב נייד מיקרוסקופי עם חיבור אינטרנט לווייני בשניה, סיגריה בשלישית, וכמה בחורות בביקיני שעושות רוח עם עלי בננה מסביב.
השאלה לא נכונה, מפני שהיא שאלה ישראלית אופיינית שמניחה שכשיש בעיה, חייבים לפעול. ובשאר הזמן, אפשר להרגע ולעסוק בראש שקט בתככים, מינוי מקורבים, ספינים תקשורתיים, בילוי במסיבות של אוליגרכים ושאר הדברים שהפוליטיקאים שלנו עושים אם אין איזו מלחמה שתסיח את דעתם מעיסוקיהם הרגילים.
אז דבר ראשון שמקס הזועם היה עושה בתור רה"מ זה להחליף דיסקט. אי אפשר לצפות שכשיש בלגאן נוכל לפתור אותו אם הזנחנו את כל הבעיות בזמן שהיה שקט. בזמן שהקסאמים עפים, זה כבר מאוחר מדי, הזמן הנכון לטפל בקסאמים זה דווקא כשהם לא עפים.
בשביל לטפל בקסאמים, או בכל בעיה אחרת, רצוי לדעת מה אנחנו רוצים. אז מקס הזועם יפצח באג'נדה אגואיסטית למהדרין. אנחנו נשים בצד את הערבים, נשים בצד את הגרינגוס, נשכח לרגע מכל האילוצים ונגדיר לעצמינו איך אנחנו רוצים לראות את הסוף של הסיפור.
הסוף של הסיפור, מבחינת מקס הזועם, הוא יציאה מהשטחים והקמת מדינה פלסטינית. בלי קשר לשאלת היש פרטנר/אין פרטנר אפשרי/לא אפשרי. אם זה מה שאנחנו רוצים, צריך לקחת את היזמה לידיים שלנו.
עכשיו כשיש לנו אג'נדה ומטרה, אפשר לבנות מדיניות.
דבר ראשון, מיגונים, מקלטים, תכניות פינוי, מערכות יירוט טילים וכו' וכו'. מקס הזועם לא היה טורח להזכיר משהו כ"כ אלמנטרי אילולא קוללנו בפוליטיקאים שדברים כאלה בכלל לא עוברים להם בראש.
דבר שני, היערכות שמתאימה לאינטרס שלנו, כפי שהוגדר לעיל. כלומר, מקפיאים כל בניה חדשה בהתנחלויות, מעיפים את המאחזים ואת מתנחלי חברון, מזיזים את חומת ההפרדה לקו הירוק ואתה ביחד את רוב הצבא. בדיוק, הפלסטינים יכולים לשנע בחופשיות כמה חגורות נפץ שהם רוצים בין ג'נין לג'לג'וליה, אבל לתוך הקו הירוק (ולישובים הישראליים בשטחים), גם זבוב לא יכנס. זה אומר שהחיילים מפסיקים למרר לפלסטינים את החיים במחסומים ומתיישבים על הקו הירוק. מבחינת מקס הזועם, חיילי צה"ל יכולים להחזיק ידיים ולעשות שרשרת אנושית אם זה מה שצריך.
השלב הבא: מקס הזועם קורא לכל הגנרלים ומזכיר להם שהממשלה היא הבוס ולא הם, וכדאי שיתחילו לעשות את העבודה המזויינת שלהם. זה אומר שהצבא מפסיק למחזר את הטריקים הישנים ומכין תוכניות פעולה שמתאימות למטרות המדיניות, אם הם לא יודעים לעשות את זה, נוציא אותם לפנסיה מוקדמת ונמצא מישהו שיודע. נגמר הסיפור של פגיעה באוכלוסיה אזרחית שלא משרתת כלום חוץ ממכונת התעמולה הפלסטינית. חיילים יצטרכו לסכן את התחת שלהם כדי להגן על האזרחים, ואם זה אומר שצוותים של יחידות מובחרות יסתננו לאיזורי השיגור ויחסלו חמאסניקים שמנסים לשגר רקטות, זה מה שיהיה.
אחרי שניסגר על האג'נדה המדינית שטובה לנו, ונטפל בענייני המניעה וההגנה, יהיה אפשר להכין את התשתית הפוליטית לפעולות העתידיות, צבאיות ומדיניות.
בתור התחלה, אנחנו מצהירים שאנחנו רוצים שתי מדינות לשני עמים, ושאנחנו מוכנים לדבר עם כל נציגות פלסטינית נבחרת. אנחנו לא מבטיחים שהשיחות יצליחו כי זה לא תלוי רק בנו, אבל לדבר אנחנו נשמח.
אנחנו משחררים את כל האסירים הזקנים, החולים והמיותרים, ואולי גם את ברגותי, רק כדי שיעשה לחמאס כאב ראש. אנחנו עושים כל מה שאפשר מהצד שלנו כדי להקל את חיי היום יום של הפלסטינים, כדי שיהיה להם מה להפסיד, ומוציאים בקשה לנוכחות של כוח רב-לאומי בשטחים, כדי שהמעצמות לא יוכלו להתחמק מאחריות כשהפלסטינים יתחילו לעשות בלגאנים.
כדי להשלים את התמונה, אנחנו פוצחים בזמירות של שלום ואהבה, והפעם, הן מגובות במעשים. עכשיו אנחנו מכוסת"כים היטב, יותר קשה לבוא אלינו בטענות, וכל זה בלי שהתפשרנו במילימטר על צרכי הביטחון והאינטרסים שלנו.
אחרי שעשינו את כל זה, ורק אחרי שעשינו את כל זה, אפשר לדבר על תשובה לקסאמים, אם יהיו, וכאן רה"מ מקס הזועם היה פותח את "אמנות המלחמה" של סון דזה וקורא בתשומת לב רבה את הקטע הבא:
"הצבא המיטיב להלחם גודע את תכניות האוייב.
הנחות ממנו גודע בריתות.
הנחות ממנו גודע את הצבא.
הגרוע מכל תוקף ערים בצורות."
היות שלהבדיל מאולמרט, רה"מ מקס הזועם מעדיף ללכת על הפתרון היעיל ולא הגרוע, אנחנו נתמקד בשני המשפטים הראשונים.
המטרה של החמאס בירי הקסאמים על ישראל היא פוליטית. הוא רוצה להראות שהוא יכול לכופף את ישראל באמצעות טרור, ולמשוך תגובה ישראלית שתאחד את השורות מאחוריו ותאפשר לו לצבור הון פוליטי. אם זה מה שהחמאס רוצה, אז כמובן שאין מצב שניתן לו את זה. אנחנו נעשה את מה שצריך בשביל הביטחון, אבל לא נשנה את האג'נדה המדינית שלנו בגללם. אם החלטנו שאנחנו רוצים שתי מדינות לשני עמים, אנחנו נמשיך בקו הזה. אם הפלסטינים רוצים את זה גם, הם מוזמנים לשולחן המשא ומתן, אם לא, שיירקבו.
אנחנו גם לא נטרח להציל את החמאס מביצת מלחמת האזרחים שהוא התחיל, אנחנו לא נעזור לו לאחד את הפלסטינים מאחוריו, והוא פשוט יצטרך לאכול בעצמו את הדייסה שהוא בישל. כמו שאמר נפולאון "אף פעם אל תפריע לאוייב שלך כשהוא טועה".
סעיף שתיים, לחסל את הבריתות. מקס הזועם לא יודע כמה מהפלסטינים אשכרה שותפים לאידיאולוגיה המטורללת של החמאס. מה שבטוח, בדיוק כמו אצלינו, חלק מהם היו רוצים משהו אחר אבל חושבים שאין ברירה בגלל שהישראלים חארות. ובכן, החמאס יצטרך לעבוד יותר קשה בשביל התמיכה שלהם כשאין מחסומים, הפקעות אדמה בשביל החומה, הרחבת התנחלויות, חיים שמתנהלים כסדרם וסיכוי קלוש לאיזה פיתרון מדיני. אם אפשר בזמן הזה להגיע להסכם עם סוריה ולבנון וכך לדפוק את הברית של החמאס אתם, מה שישאיר אותם רק עם אחמדיניג'אד המטורלל, מה טוב.
אחרי שדאגנו לספק את הגזר, אנחנו יכולים להשתמש במקל בצורה חפשית. סביר להניח שלא יהיה צורך, אבל זהו, נגמר הסיפור של "אנחנו לא יכולים לפוצץ את מבריחי הנשק האלו בגלל שבזבזנו את כל האשראי המדיני שלנו על התעללות בזקנות במחסומים".
אסור, בשום אופן, שהצבא יפעל בגלל ש"חייבים לעשות משהו", בגלל "רוח המפקד", בגלל ששר הביטחון דפוק, בגלל שאולמרט רוצה לשרוד עד סוף הקדנציה או בגלל שהציבור חמום המוח דורש את זה.
הסיבה שלא צריך "להכנס בהם" עכשיו היא שאלה בדיוק המטרות שזה אמור לשרת.
אחרי שנעשה את כל מה שכתוב בפוסט הארוך הזה, הצבא יוכל לפעול ולעשות את כל מה שצריך לעשות, כל זמן שהוא עושה את זה בשביל הביטחון, בשביל להשיג את המטרות המדיניות ושום דבר אחר. כמובן שאם רה"מ נאלץ להפעיל את הצבא יותר מדי פעמים, זה רק אומר שהוא לא יודע את העבודה שלו וצריך לזרוק אותו לקיבינימאט.
אז בתכל'ס, אם מקס הזועם היה ראש הממשלה, הוא היה זורק את הדיסקט הישראלי ושם את הדיסקט הסיני העתיק. בסין העתיקה, היו מקצצים לרופא במשכורת כל פעם שהוא היה מטפל בחולה. הרעיון היה שאם נוצר מצב שהרופא נאלץ אשכרה לטפל בחולה, סימן שהוא כשל בתפקידו: לדאוג שתושבי הכפר יהיו בריאים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
