| 8/2007
 מקס הזועם הולך למילואים.
אחרי יום נוסף, מלא וגדוש בפעילות למען ארץ ישראל ועמו, מקס הזועם החליט לשים את הראש ולהינות, מרוצה מעצמו, מקצת מנוחה לה הוא כל כך ראוי. לאט לאט הוא התחיל להרדם, כשהטלפון צילצל. על הקו היתה קצינת הקישור. "מקס הזועם, מדינת ישראל צריכה אותך במיידי", אמרה. עכשיו נזכרתם? תמה מקס הזועם, כבר שנים שמקס הזועם לא שמע מכם, מה קרה? "זה המשתמטים האלו, ימח שמם" אמרה הקצינה, "אנחנו לא מחזיקים מעמד. תעזור לנו, מקס הזועם, אתה תקוותינו היחידה".
טוב, לא איש וירטואלי כמו מקס הזועם ישיב חינם קריאה נואשת להצלת המולדת. בעמל רב, הוא קם מהמיטה ושם פעמיו את הבסיס.
זמן קצר לאחר מכן, חמוש ומצוייד בטופס טיולים, מקס הזועם החל את תהליך הטרנספורמציה שיהפוך אותו ממקס הזועם, האזרח הממורמר, לסמל מ. 9385607 במיל'. תחנה ראשונה: אפסנאות.
"תחתום כאן" (מקס הזועם ציית), "וגם כאן". מה זה לעזאזל, שאל מקס הזועם. "נוהל חדש" אמר האפסנאי. הממ... "אני, החייל _______ מצהיר בזאת שאני אוהב את צה"ל ומכבד את ערכיו". מה הקטע? "כולם צריכים לחתום על זה עכשיו, אפילו עברי לידר". טוב, אם עברי לידר חתם, מה יגיד מקס הזועם?
תחנה הבאה, השלישות, בה מקס הזועם נדרש לחתום על תצהיר לפיו "אני חושב שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם, וגם הכי יעיל, כל זמן שהפוליטיקאים נותנים לו לעשות את העבודה שלו ולא מקצצים לו בתקציב".
בנשקייה, הוגש למקס הזועם מסמך בו כתוב "אני חושב שמי שלא משרת בצה"ל הוא פרזיט מוצץ דם שחי על דמם של בחורינו המצויינים שמקריבים את חייהם הצעירים בשמחה ובששון כדי שחארות כמוהם יוכלו לשתות אספרסו בשנקין". זה לא קצת מוגזם? שאל מקס הזועם. "בכלל לא" אמר האפסנאי, "כולם חותמים על זה, או שאולי... אתה בעצמך מין מוצץ דם כזה ולא סיפרת לנו? איך אני אתן לך נשק עכשיו"?. נראה לך? אמר מקס הזועם, מקס הזועם יעשה הכל למען המולדת, אפילו תורנות מטבח! "אם כך, אולי תרצה לחתום על זה": "אני, החייל ______ מצהיר בזה על נאמנותי לצבא ההגנה לישראל ולמדינתו ישראל, המוקפת אוייבים, ומצהיר בזאת שצה"ל הוא בבת עיני, ציפור נפשי ואהבת חיי. אני מתחייב בזה להילחם מלחמת חורמה בכל אוייבי צה"ל, ובראשם כל מיני משתמטים, אמנים, עיתונאים ושמאלנים ששואלים יותר מדי שאלות. יחי צה"ל! כל הכבוד למדינת ישראל!". "תחתום על זה" אמר האפסנאי, "ואני אסדר לך מקוצר".
בחדר האוכל, מקס הזועם חתם על תצהיר נאמנות כדי לקבל סכו"ם, הצדיע לדגל כדי לקבל מזון ושר במקהלה את "התקווה" כדי לקבל מיץ פטל מתרכיז.
מקס הזועם חתם על הצהרת נאמנות כשבא למש"ק כדי לבדוק איפה ומתי הוא עולה לשמור. מקס הזועם חתם על הצהרת נאמנות כדי לקבל הסעה לעמדת השמירה, כמו כולם (חוץ מהחיילים השמאלנים והבדואים, שלהם לא איפשרו לחתום על הצהרות נאמנות היות שנאמנותם מוטלת בספק). מקס הזועם חתם על הצהרות נאמנות יומם ולילה, ובשכבו ובקומו ובהולכו בדרך, שינן אותן לבניו ושם אותו לאות על זרועו ולטוטפות בין עיניו, עד שלא יכל לסבול את זה יותר...
מקס הזועם התעורר מכוסה זיעה קרה וראה שהוא סינן את קצינת הקישור, כמו שהוא מסנן כל אחד אחר. איזה מזל, אמר לעצמו. הוא עישן סיגריה, שתה כוס קפה, והלך למס הכנסה לעשות תיאום מס.
"תחתום כאן, כאן... וכאן בבקשה". מה זה? שאל מקס הזועם, "אה, בסך הכל תצהיר קטן שאומר שאתה אוהב את מס הכנסה ושמח להעניק חלק ממשכורתך למדינתו של העם היהודי שגורש מארצו בכוח הזרוע, נרדף, עונה, נרצח, נקבר חיים והובל כצאן לטבח ע"י מרצחים בני עוולה". מה?! גם אתם?! צעק מקס הזועם. "בטח, אף אחד לא יגיד עלינו שאנחנו לא נאמנים!, למה? אולי לא מתאים לך? לא לכבוד שלך להיות נאמן למדינה? אתה חושב שאתה יותר טוב? הא?!".
לא, לא, כמובן שלא, מקס הזועם פשוט לא מבין בשביל מה זה טוב... "בשביל מה זה טוב?! יהודי נאמן לא שואל שאלות כאלה! יהודי נאמן ישמח לחתום על כמה הצהרות הנאמנות שיתבקש!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
