| 9/2007
 ניצחון פירוס בבילעין.
חגיגות הניצחון של השמאל בעקבות פסיקת בג"ץ בעניין הכפר בילעין נראות, יותר מכל דבר אחר, כמו חבורה של ילדים שמשחקים ביער, בלי לראות את להקות הזאבים מתקבצות סביבם.
הפסיקה עצמה היא נכונה וצודקת. בתרבות הקומבינה הישראלית, הרשויות לא חשבו להסתפק בבניית גדר ביטחון. אם כבר בונים גדר ביטחון, אז למה לא לגנוב קצת אדמות של ערבים בשביל לבנות עוד התנחלות ככה על הדרך? אם מישהו ישאל שאלות, נגיד שזה בשביל הביטחון אז שיסתום ת'פה. ואם בשביל לגנוב אדמות, צריך שהגדר תיבנה בתוואי לא הגיוני מבחינה בטחונית, אז נגיד שגם זה בשביל הביטחון ושיסתמו ת'פה.
אז בג"ץ הכריע נכון, והמטרה של שינוי תוואי הגדר, בהנחה שהמדינה לא תמצא דרך לשים זין על הבג"ץ גם הפעם, הושגה. מבחינת המאבק הציבורי נגד הכיבוש, עוולותיו, ובעיקר הטמטום שלו, מדובר בכישלון מהדהד, שעומד להפוך לאבן דרך.
אפשר להבין למה השמאל, שהתייאש מחוסר התקשורת עם המיינסטרים הישראלי העויין והמתלהם, מעדיף לנהל את המאבקים שלו במסדרונות הממוזגים של הית המשפט העליון. אפשר גם להבין את האופוריה שבהשגת ניצחון קטן, אחרי שנתיים וחצי של הפגנות שבועיות שלא נשאו פרי. אבל מהאופוריה הזאת צריך לצאת, ומהר.
ההפגנות לא השפיעו על דעת הקהל או על קובעי המדיניות. מבחינת המיינסטרים הישראלי, ההפגנות הלא-אלימות בבילעין היו, ונשארו, בגידה וסיוע לטרור. הציבור עדיין חושב שהמפגינים רוצים פשוט להרוס את הגדר כדי שהטרוריסטים יוכלו לעבור. הציבור עדיין חושב שכוחות הביטחון, שהפכו את בילעין למעבדת ניסויים בבני אדם לסוגי תחמושת חדשים לפיזור הפגנות, מגינים על המדינה מפני חבורה של מטורללים. והציבור עדיין חושב שמה שרע לפלסטינים, חייב להיות טוב לנו, אפילו גניבת אדמות של כפר שקט, שספק רב עד כמה שקט הוא יהיה לאחר הגניבה.
פסיקת בג"ץ בסך הכל דחפה את הציבור לתוך זרועותיה של תעמולת הימין, לפיה חבורה קקיונית של משת"פים שונאי עצמם שולטים במדינה באמצעות הבג"ץ השמאלני, בניגוד לרצון העם.
אז הניצחון בבילעין זה בדיוק מה שהם היו צריכים. זה מה שיתן את הפוש למאבק שלהם נגד מה שנשאר מאופיה הדמוקרטי של המדינה, ולהוצאת השמאל, סופית, אל מחוץ לתחומי השיח הציבורי הלגיטימי, על כל המשתמע מכך.
נשאר רק לחבר את הנקודות. בג"ץ עומד להיות מחוסל ע"י שכיר החרב של אולמרט, המכונה "שר משפטים". בהיעדר בג"ץ, האווירה הציבורית, שמקבלת במהירות מאפיינים פשיסטיים ומקארתיסטיים, תאפשר לממשלה, שאחרי רפורמת אולמרט-ליברמן הצפוייה תהיה מוגבלת פחות, לעשות ככל העולה על רוחה.
ההיסטריה המטורללת מסביב ל"משתמטים", שמספרם השנה הוא בערך כמו בשנה שעברה והשנה שלפניה, שצה"ל שיחרר אותם כחוק, ושמספרם כנראה לא עולה על 5% (רובם מהפריפריה), היא בסך הכל טעימה קטנה, אפריטיף.
הפוליטיקאים סחפו את הציבור לתוך מערבולת של ציד מכשפות, ואף אחד כבר לא מתעניין בזה שיש מי ששוחרר מסיבות ענייניות, ויש מי שמסר מידע כוזב. מבחינת הציבור, וכנראה גם המחוקק, כולם "משתמטים". תנועות נוער ממלאות עצומות נגד "תופעת ההשתמטות", ואנשי חינוך שופכים על ראשיהם אש וגופרית. סנקציות, רשמיות ולא רשמיות, כבר בדרך, ובעידוד המדינה. למדינה, שלא לדבר על הציבור, לא מפריע שהסנקציות האלה הן בניגוד לחוק, שכן מי שמסר לצבא מידע כוזב, אמור להיענש כחוק, ומי ששוחרר מסיבות אמיתיות וענייניות, לא צריך להיענש בכלל.
אם זה מה שקורה כבר עכשיו, לא קשה לדמיין איך הדברים ייראו עם בג"ץ שידיו קשורות, עם ממשלה בעלת סמכויות מורחבות, ומשטרה שיודעת לאילו אתרים כל אחד מאתנו גולש, לאיזה מספרי טלפון אנו מחייגים, ויכולה לאתר את מיקומינו באמצעות הטלפון הנייד. כן, גם זה חוק שעבר לא מזמן כמעט בלי "בליפ" על מכ"מ תשמת הלב הציבורית, שעסוקה במספר חודשי השירות בצה"ל של איזה זמר מעפן.
תיפסו מחסה, הולך להיות שמח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
