| 1/2008
 ועדת הכסת"ח.
מקס הזועם רוצה לשתף אתכם בהתחבטות מסויימת, מעיין סיטואציה לא ממש היפוטתית אם תרצו. דמיינו שאתם חברי וועדת חקירה מסויימת, שבידיה נמצא חומר לדו"ח על מלחמה מסויימת, והדו"ח הזה עומד להיות פאקן רעידת אדמה שעוד לא נראתה כמוה. ואתם, חברי הוועדה, יודעים שכל העם יושב על קוצים ומחכה למוצא פיכם כי הפוליטיקאים התחמקו מזעמו במשך שנה וחצי בתירוץ שהוועדה עוד לא אמרה את דברה.
אז עכשיו, אתם עומדים לכבס את כל הכביסה המלוכלכת בחוץ, ומי יודע מה יקרה? האדמה תרעד, ראשים יעופו, בחירות מוקדמות, אולי ייבחר מישהו שאתם לא אוהבים? הרבה אחריות לשים על כתפיים של כמה חתיארים ממגדל השן לא?
אז אתם, חברי הועדה, מוצאים את הדרך לצאת מזה. אתם לא תשקרו, כי אתם אנשים ישרים, אתם תספרו הכל. אתם תספרו על זחיחות הדעת וזריקת הזין של דן חסכן חלוץ, על זה שהמפקדים בשטח לא הבינו מה הגנרלים רוצים מהם, על זה שיד ימין לא ידעה מה יד שמאל עושה, על זה שהפוליטיקאים האמינו לגנרלים בלי לבדוק, על זה שלא הוגדרו מטרות, על זה שחיילים נשלחו למותם סתם, על זה שלמרות שלא היה אפילו קרב אחד שבו החיזבאללה ניצח, הוא ניצח במלחמה, ושביום האחרון שלה עוד נורו קטיושות בטווח יריקה מגבול ישראל, וחיילים ששהו 5 קילומטר בעומק לבנון נתקעו בלי אוכל ומים.
אז אתם תספרו את כל זה, והרבה יותר, אבל במה שנקרא "טון מאופק". אתם תספרו את כל זה באנדר-סטייטמנט בריטי, "כל כך לא אופייני לשיח המתלהם בארץ" יתפעלו כמה עיתונאי חצר. אז אתם יודעים מה? אנחנו לא בבריטניה הגדולה המזדיינת! אתם רואים פה פאקן מלכה, שרלוק הולמס, פיש אנד צ'יפס ואת החיילים האלה עם הכובע השעיר שאסור להם לזוז לא משנה מה עושים להם? לא! וכאן כל ההבדל. בבריטניה, אנשים מדברים באנדר-סטייטמנט, ודו"ח כזה שם היה צובע את התמזה באדום ומחזיר את מרתפי העינויים של הטאואר לפעילות. בישראל, מדברים באובר-סטייטמנט, אז "הטון המאופק" של הוועדה נועד בסך הכל להחליק את הטינופת מתחת למסך המכ"ם הישראלי.
חברי הוועדה כיסת"חו את עצמם. הם אמרו את האמת, אבל אמרו את זה בשקט, בלחש ובנימוס, ועכשיו יגברו עליה הצעקות של פרשני החצר, היחצ"נים והספינאים. לא עברה חצי שעה מהרגע שהדו"ח הוגש לראש הממשלה, וכותרות העיתונים כבר צעקו שאולמרט יוצא טוב, שהוא זוכה, שהכל היה עלילה, שהצבא אשם, בקיצור, את כל החרא שהיח"צנים של אולמרט הכינו עוד לפני שידעו מה יהיה כתוב בדו"ח.
והישראלים הרי לא יקראו את כל הדו"ח, הם יקראו את הכותרות, והתקשורת שלנו היא כולה שטיחים אדומים ותרועת חצוצרות לפני אולמרט. אז הוועדה ניקתה את מצפונה בשפה רפה ועכשיו זאת עונת האתרוגים. כל מה שנראה בעיתונות עכשיו זה שאולמרט אחלה וסתם ירדו עליו.
הגיע הזמן להיות קצת יותר חכמים ולא לבלבל בין הלך הרוחות בתקשורת המתרפסת לבין הלך הרוחות בציבור. ובציבור רוצים את הראש של אולמרט, ובצדק מוחלט. גם מקס הזועם רוצה את הראש של אולמרט. הוא רוצה את הראש של אולמרט בפריזר, על מקל, בתוך סל או בגריל, לא משנה. הראש של אולמרט חייב לעוף על הפרינציפ, אפילו אם ביבי יבוא אחריו (אגב, התקשורת היא זאת שהחליטה שביבי ייבחר, והיא אומרת את זה כדי להפחיד אותנו ובכך גם מכתירה אותו). והפרינציפ אומר שאם אתה ראש ממשלה חרא שמחליט החלטות חרא ומבצע אותם חרא, העם יוריד לך ת'ראש וישים אותו בפריזר. מקס הזועם רוצה שכל ראש ממשלה ידע שאם הוא יעשה שטוייות, הוא הולך ישר לגיליוטינה. הגיע הזמן להפסיק עם ההתנהלות השאננה הזאת של שליטינו, שהתרגלו להשתין על העם מהמקפצה ולקבל ליקוקים מהתקשורת המתרפסת. הגיע הזמן להוריד את החארות מהענן הזה שהם טיפסו עליו.
- הערת מערכת
עקב בקשת קורא אחראי, מקס הזועם מבהיר בזאת שהמונח "להוריד לו את הראש" מתיחס לקץ חייו הפוליטיים של אולמרט, לפחות כראש ממשלה, ולא לסיום חייו הפיזיולוגיים ע"י הפרדת ראשו מגופו באמצעות מסור, גרזן או כל כלי משחית אחר.
- הערת מערכת -
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
