"תושיבי את התחת הענק שלך ושימי פליי"
"אפשר לדעת למה פאקינג לקחנו את הסרט האידיוטי הזה?"
"ברגע שאני אסיים להקיא את הפופקורן הזה, אני אשמח לספר לך"
"כאילו, הספקתי ללכת ולחזור 5 פעמים לשירותים, העלילה עדיין(!) לא התקדמה, ו! יש לי פיפי שוב"
"כוס אוחתו אני לא עוצרת את זה עוד פעם, תפסידי"
"נו דני יש לי שלפוחית רגיזה"
"שלפוחית רגיזה בתחת של..."
"לא, זה באיזור הבטן. ותעצרי את זה"
א' התפנתה לה לכיוון השירותים, ואני נשארתי עם דלי הפופקורן ביד אחת, וקופסת טישו ביד השנייה. בהיתי בדמויות המרצדות על המסך, תקועות במבט אינפנטילי של הpause, וחשבתי לעצמי- כמה יכל להיות העולם נפלא אילו באמת יכולתי לרגע לעצור אותו. ככה, בלחיצת כפתור. ואז לשם שינוי עומר היה סותם ת'פה שלו מידי פעם.
"את יודעת, קראתי באיזה עיתון שקומדיות רומנטיות מזיקות לקשר"
"אהא" אמרתי ודחפתי חופן תירס מקורגל לגרון, בלי ללעוס.
"באמת. זה מעלה את הציפיות שלך או משהו מבן הזוג"
"טוב את יודעת, יותר נמוך מזה הרי אי אפשר לרדת"
"נו דני אני רצינית!" היא חבטה בי, "אולי הגיע הזמן שניגמל באמת מהסרטים המטופשים האלה".
"בבקשה, אני אתן לך את העונג ללחוץ על הסטופ."
א' הביטה בי והביטה בשלט, השלט הביט בה בחזרה. א' הביטה בשלט. השלט הביט עליי כשא' הביטה בשלט שנייה לפני שהשלט הביט בא', וכשא' הביטה בי..
"נו חלאס!" צווחתי.
"את לא יכולה, נכון? אין זה סיגריות, ניקוטין. אין מצב. קומדיות רומנטיות זה סם".
"כן?" א' הביטה בי במבט מורד משהו, נקפה את אצבעה לכיוון שלט הדיוידי, עשתה פרצוף זועף כאילו היא עומדת לתקוע נוד, וחזרה בהתרעמות-עינב-בובליל חזרה לספה.
"פייס איט. אנחנו פריקיות של רומנטיקה."
"טוב!" א' הכריזה, "הבאנו גם סרט אימה, לא? הבה".
"אוקיי".
הסרט היה נורא יותר מכל דבר אחר שראיתי. לא בגלל שהוא היה מפחיד, פשוט אתה מחכה כל הסרט לקפוץ ממשהו וזה פשוט לא קורה(!!!!) אז אתה כל הזמן במתח.
"תעזבי לי ת'יד, עשית לי כחול!"
"תגידי.. יש מצב הילדה הזאת יוצאת לנו מהטלויזיה?"
"אה?"
"נו את יודעת, כמו בצלצול."
"תגידי לי מה את רצינית? הצלצול זה סרט, זה חתיכת תסריט מטומטם שנכתב ע"י בנאדם חולני שאין לו מה לעשות בבית חוץ מלשבת ולנסות להפ..."
*צלצול*
דממה.
"דני..........."
.....
"יש לך טלפון..."
"את מוכנה להפסיק עם זה? אני לא עונה. קר לי ואני לא יוצאת מהשמיכה הזאת עכשיו!"
"סבבה, רק השלב הבא זה שהמקרר יעשה קולות של רוצח"
*המקרר חורק*
"תגידי לי יצאת מאיזה חלום גרוע של היטלר או משהו? תסתמי ת'פה או שתכף איזה משוגע וידפוק לנו בדלת!!"
*דפיקה*
אני וא' מביטות זו בזו באימה.
"את חושבת ש....."
"לא."
*דפיקה*
"וואו. מצאנו זמן לראות סרט אימה. לא יכלת להציע את זה כשההורים שלך היו פאקינג בבית?!!"
"מה נעשה?!?!"
"טוב תירגעי אנחנו לא בהוליווד.. זה בטח.. אה ... נו... דואר רשום.."
"ב2 בלילה?!"
קמתי מהספה עטופה בשמיכה מסביב לגוף והצוואר ונראיתי כמו ג'מילה מעוטף עזה. קיוויתי שאם זה מחבל, הוא יזהה אותי כקרובת משפחה ולא כמטרת חיסול.
אצבעותיי נגעו לאט בידית.. הבטתי בא' וא' הביטה בי.
"דני?"
"?"
"אם משהו יכרות לך את הראש עכשיו. אני אצטרך לעזור לך, או מספיק לרוץ?"
"@!#$@!$@#"
"אוקיי, אוקיי. פשוט תפתחי."
........
הידית ירדה באיטיות כלפי מטה.. והדלת נפתחה לאט לאט.. עיניי גילו את החושך שמבט לדלת... דממה..
"ה...ה..הלו...?"
"דניאלה!!!"
"אעעעעעעעעעע436436%$%&%^^%אהעהההההההההההה"
השכנה מלמעלה הביטה בי במבט קפוא וכוס מקרטון מכווצת בידה בבהלה.
"......אפשר קמח?"
"מה?!!" הבטתי בה המומה, עם שיער סטטוס עומד ואש בעיניים.
"מי. לעזאזל.אופה.בשתיים.בלילהההההההה????!!!!11"
"אני?"
"אההההההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!" צווחתי וחזרתי לשבת בסלון.
"היא התכוונה בואי תכנסי" א' באה לעזרת חבר.
"טוב!" הכרזתי,
"מהיום, עוברים לדוקים!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דניאלה המקורית