א' אוהל, ב' זה בלוג

אני פשוט לא מצליחה..

אני מתחילה.. ומפסיקה. ומוחקת, ואז לא מוצאת סוף, כשבכלל אין לי אמצע, ואני באמצע של ההתחלה.

אכן הזוי, אז נראה לי שבמקום לנסות לכתוב שטויות אני פשוט אכתוב על הדברים שקרו בזמן האחרון.

קניתי יומן.

עם כריכה מעץ שאפשר לקשט, ודפים מיוחדים בפנים. אני כל כך אוהבת את השטויות האלה.

לא לא אל נא תטעו, זה לא יומן יומי שחלילה וחס יחליף את ישראבלוג, אלא יומן מיוחד, של פעמים ראשונות, של זכרונות, של ארועים מיוחדים.

הנשיקה הראשונה עם עומר, זכרונות מהצימר שנסענו אליו [והנה נושא לכתוב עליו], כרטיסים של אוטובוס מלפני אלפיים שנה, התאריך שבו קיבלתי מחזור לראשונה,

הגיוס של עומר [דף שימולא בעוד שבועיים], החתונה של אמא, החתונה לעתיד שלנו [קלטתי בחנות יצירות מן בגדי חתן-כלה בולטים מיוחדים כאלה ואני חומדת אותם לעצמי.], ועוד דברים לא מועילים כאלה שימלאו את הדפים..

הכל בזכות חנות קטנה ומיוחדת שגיליתי בעזרת חברה טובה, שזנחה אותי בזמן האחרון

פשוט גן עדן לנבלות כמוני. כל האוהבים ליצור, לצייר, להדביק, לכתוב, לקטש, לקשקש.. מא' ועד ת'. חרוזים, שרשראות, חפצים להדבקה, דבקים, אותיות מנחושת, אותיות מעץ,

ועוד אינסוף דברים שממלאים את החנות הזו. זו ממש סכנה, כל פעם שאני עוברת שם אני לא יכולה לעצור תצמי מלשלוף את הארנק שבזמן האחרון התמלא עקב עבודה חדשה

מה שכן, הוא אצלי כבר שבוע. ועוד לא פתחתי אותו.

משהו מוזר קורה בזמן האחרון. אין לי מוזה לכלום. אני לא כותבת, אני לא מציירת, אני לא מתחילה לקשט את היומן שחמדתי כל כך הרבה זמן, אני כלום.

כאילו משהו חסר.

את הצימר ההורים של עומר החליטו לארגן. אח, נשמות טובות. לא נשמות? נשמות.

אנחנו בחרנו, או יותר נכון אני בחרתי ועומר הניד בראשו לאות הסכם. באינטרנט המקום היה נראה כל כך יפה.. כל כך מתוק,

ובמציאות?

אפילו יותר!

עינינו נצצו כשנכנסו לבקתה הקטנה.

כולה מכוסה עץ, ובכניסה ישר מבחינים בפינת האוכל המצוידת בשולחן מעץ, כסאות מעץ כמובן, וכד פרחים יפיפיים באמצע.

ממש ליד יותר אחורה נמצאת המיטה החלומית שהייתה לנו, שעומר הספיק לחנוך בשניה שנכנסנו- וקפץ עליה עם הנעליים

הסדינים הכי נעימים בעולם.. לבנים, עם פרחים עדינים בצבע ורוד.

ליד המיטה ישנו חדרון שבתוכו אמבטיה [יותר נכון דוש], אסלה, מתלה מגבות, וכיור קטן ומקסים מזכוכית.

מול המיטה יש סלון קטן שכולל שולחן קטן ושחור, ועוד שתי כורסאות שחורות קטנות. וממש מולן, הג'קוזי הענק ביותר שנתקלתי בו בחיי.

מרובע, המספיק ללפחות 4 אנשים אם לא יותר. מסביבו נרות קטנים ויפים באדום ולבן, אמנם הם לא היו דלוקים.. אבל לזה דאגנו אחרי זה..

באמצע הונחה לה טלויזיה על גלגלים, גדולה במידותיה ומחוברת לממיר. המטבח היה קטן ומתוק, גם כן כולו עץ, מקרר קטן ולבן למטה, צלחות, סכו"ם, כוסות,

קומקום, מגירות לאוכל.. הכל היה שם. כמובן שהתחלתי לסדר את כל ההיפרנטו שהבאנו.

מה לא לקחנו? הכל היה! מפנקיקים ועד קופסאות שימורים. חטיפים, עוגות, עוגיות, מנות חמות, מנות קלות להכנה של קנור.. וגם בסופר ליד קנינו עוד ועוד דברים שקונים ברגע האחרון כמו גחלים ובשר.

אחרי שהתלהבנו בטירוף מהמיטה וכמעט שברנו אותה מהתחת הענק של עומר, התחלנו לבחון את המקום.

סידרנו את הבגדים, יצאנו לקניות וסיבוב בעיר.. ומינגלנו.

הרגשתי כמו אישה קטנה, והוא כמו גבר קטן. פתאום כשהיינו לבד, תחושת העצמאות הייתה כל כך חזקה. ממש הרגשתי איך הכל מונח עלינו.

אין מי שיציק, אין מי שיגיד לסדר את הבית או לקפל כביסה, אין אח קטן שנכנס לחדר ברגע הכי לא מתאים, אין דאגות, אין חששות. רק אני והוא נטו. 3 ימים מוחלטים של סתאלבט ואהבה.

אחרי שערכנו ארוחה לתפארת שכללה סטייקים וקבבים, חומוס, טחינה, סלט משובח, פיתות, אורז, ושתיה מוגזת, החלטנו לטבול בג'קוזי המגרה להפליא.

המים התמלאו והתמלאו, ואני הוספתי בששון עוד ועוד שמפואים וסבונים. הריח היה חלומי, והקצף הגיע לגובה שלנו. [בעמידה!]

הדלקנו את הנרות הקטנים שמסביב.. סגרנו את הוילון שממול [את הנוף שיש מול הג'קוזי הזכרתי? אז הרשו לי נא- נוף לא מהעולם הזה. עצים ,פרחים, שאר הבקתה מבחוץ ובעיקר טבע היה שם.

חתכנו מלון לקוביות, סובבנו את הטלויזיה אל הג'קוזי וצפינו בסרט מפחיד ת'תחת תוך בליסת מלונים בפאניקה והתכרבלות חמימה במי הקצף. ["הטרמפיסט"- לא לבעלי לב חלש.]

את שאר הימים ניצלנו ב... לעשות הכל. מצד אחד רבצנו בלי סוף במיטה, בג'קוזי, בחצר.. מצד שני טיילנו בכל מקום אפשרי. טוב לא בכל מקום אפשרי, בכל זאת, היה ברור שאני אשתפן כשאני אראה את הסוס האוכל אדם הזה! אין מצב אני עולה עליו.

הלכנו לסרט [אינדיאנה ג'ונס נפילה- אל], ישבנו במסעדה, טיילנו בעיר, בקניון [גראנד קניון בחיפה, עוד לא ראיתי מקום אלוהי שכזה], ובעיקר היינו דביקים כמו שלא היינו מעולם.

לריב לא הייתה אפשרות, כי אתה כל כך מוקסם מהמקום והאווירה שאין מצב שזה קורה. וכשזה קורה- זה פשוט מתנדף כלא היה...

היינו ב'היי' מטורף. בבוקר הוגשה לנו ארוחת בוקר ע"י בעלת המקום.. ארוחת בוקר מדהימה.

ביום הראשון קיבלנו כל אחת 2 ביצים לפי בחירה [עין שולט], סלט חי חתוך דק כמו שאני אוהבת, פוקצ'ות אלוהיות עם עגבניות, רסק עגבניות, גבינה צהובה, ועוד כמה דברים שהיא דחפה שגרמו לזה להיות פשוט נסגד.

לחמניות חמות שהרגע נאפו, ומבחר גבינות בצלוחית ארוכה מיוחדת. בולגרית, לבנה, עם זיתים, שמנת, זיתים רגילים, מעושנת, צפתית..

ארוחת מלכים ממש.

ביום השני זכינו לג'חנונים עם ביצים ורסק, בגטים חמים שנאפו כמובן שוב במקום, סלט חסה, סלט חי, ועוד מבחר גבינות.

היה פשוט מדהים.

את הלילות העברנו ב.. לא לישון בעיקר. פשוט אי אפשר לתת לזמן לחלוף.

המון התחבקנו, בעיקר התגופפנו, היו גם רגעי בכי לקראת הצבא ורגעים של תמיכה נפשית. אני אוהבת אותו, הזכרתי?

זהו. מה לא אמרתי?

כמה שאני לא אגיד לא יבטא את מה שהרגשנו שם.

פשוט שני אנשים גדולים, של3 ימים הם אנשים גדולים לכשלעצמם.

בים כמובן ביקרנו. עומר ביקר, אני בעיקר שקעתי במצולות הים כשאני מנופפת לעזרה והשיער של עצמי מלופף לי סביב הגרון. אבל כן, הארגנטינאי שלי הציל אותי.

הגלים היו מטורפים, כאילו חיכו לנו כל הזמן הזה. עומר קיפץ בין הגלים ויצא מהמים עם פוזת משמר המפרץ, ואני בלעתי 5 ליטר מים מלוחים רצח [עם כמה דגים, אני בטוחה], וחננה באף.

אבל סה"כ היה כיף. אחרי שהתאוששתי מגביש המלח שיצא לי מהאף, כירסמנו במבה על החוף ושתינו בירות. והיה קלאסי.

חוץ מזה גם ביקרנו בחי פארק, מה שהיה בעיני התגשמות חלום. אני וחיות זה אהבה משמיים.

נכנסנו לשוטט במקום, והיה פשוט כיף כיף כיף!

קופים, צבים, סמורים, עזים, ג'ירפות, גמלים, תנינים, תוכים, מה לא היה שם? את הכל כמובן צילמנו, ביניהם תמונה של עומר מתמזמז עם פינגווין [פסל], ותמונה שלי מחורמנת על ברבור.

אז מסתבר שבכל זאת היה לי על מה לכתוב. כן כן. חבל שאנלא יכולה להראות לכם את התמונות, באמת. את הכל צילמנו. הים, הארוחות בוקר, הביקתה, העל האש, הנסיעה בדרך, ואפילו[!] יש סרטון שלנו על הבוקר מעוכים ומכוערים אך מרוצים

עומר הנאחס צריך לקנות כאבל חדש למצלמה, ואז גם נוכל לפתח את התמונות.

אני חושבת שאני אכניס לכאן את התמונות שאנחנו פשוט לא כלולים בהם, וככה תוכלו לראות הכל 

בקיצור- מדהים וחובה בכל בית.

רק ששבוע הבא המשפחה של עומר רוצה לגרור אותי [!] איתם [!] לצימר, לכבוד הגיוס של עומר ואני מרגישה כל כך תקועה.

אבל מצד שני אני רוצה לנסוע. אבל אני תקועה. אבל זה הסופ"ש האחרון שלו פה, אבל אני תקועה.

בתקווה לעדכונים רבים יותר, התגעגעתי כשחושבים על זה.

דניאלה.