סימני חיים

מכל הבלוגים שאני קורא ואוהב, יש כמה שמצויים לי על דף הבית, לצד חלונות מבזקי חדשות,  כך שאוכל לראות ברגע שמתפרסמים בהם פוסטים חדשים.

ואלו שמותיהם:

1. בלוגה של איזבל, הבלוג שאני קורא מילה אחר מילה, ואז חוזר וקורא שוב, ושוכח לספר לה בכלל שקראתי. למרות שאני ממש מתפתה לעשות את זה, לא אתן לכם את הקישור אליו מטעמי ביטחון שדה.

2. בחסות האלכוהול- כרובי. אם הייתי בחורה, הייתי מתאהב בו. הבחור עם יצר ההרס העצמי הגדול ביותר והלב הכי גדול בבלוגיספרה.

3. בשביל היופי צריך לסבול (לשעבר- הספינה)- סופיה ל (לשעבר- ג'ני). ראיתם פעם מישהו מערבב את דמו הקולח בצבעי מים ומנסה לצייר יצירת מופת על הקנבס? ג'ני מנסה בהתמדה לצייר מעבר לגבולות הקנבס, ויוצאים לה דברים יפיפיים ואינטיליגנטים במיוחד. אני מחכה לספר שלה.

4. הדיוניסיה- תיאטרון אנטומי - טלי רבן.  בלוג על תיאטרון שגדל ומכיל גם לא מעט קטעי "חוץ בימה" מרגשים.

5. המילה הטובה- ארגונאוט. הוא הפסיק לנסות להיות אישה, אבל הוא לא מפסיק לנתח את העולם במסע האינסופי לחקר האמת. בלוג שהוא בעיקר הצמדות לדעת חקרנית ואינטיליגנטית.

6. יוצאת מארון הקודש- אישתו של אלוהים.  בלוג אקטיביסטי פמיניסטי. אני לא צריך לקרוא יותר מאשר את צירוף המילים  "בוקר טוב" ואת שם העיר, כדי שהלב שלי יתכווץ.

7. ירושלמי בהוליווד. הוא כותב מעט מאוד לאחרונה. יותר מעין גיחות קצרות. אבל אני עדיין מחכה לפוסטים שלו בקוצר רוח.

8. שיחות על האינטרנט ועל החיים- חנן כהן.  האיש שאחראי על וובסטר שגילה לי המון בלוגים חדשים מחוץ למסגרת של ישרא (ואני  מאמין שוובסטר הוא הדחיפה שהבלוגיספירה היתה צריכה כדי שיתבססו יותר ויותר בלוגים עצמאיים על וורדפרס), ובכלל איש שעושה רושם שבכל פעם שהוא מתוסכל הוא קם ועושה מעשה (כמו וובסטר למשל), מה שגורם לי לחשוב שזה האינטרס הציבורי להשאיר אותו מתוסכל.

יש עוד רבים וטובים שאני קורא ומחכה להם, אבל אין מקום לכולם.