The cave of bad dreams
בלוגי הוא עולמי הפרטי. הכניסה חופשית לכל החפץ בה. |
| 7/2008
פוסט פרידה
כמה זמן לא כתבתי? שבועיים? שלושה?
זה לא כל כך משנה.
בשבוע הראשון הייתי נכנסת מדיי פעם, ועכשיו אני לא נכנסת בכלל.
אבל אז נזכרתי (לא ששכחתי), והחלטתי לכתוב עוד פוסט אחרון.
למרות שסהר אומר שאם אני אכתוב עוד אחד זה עלול לגרום לי להמשיך, והוא צודק.
אבל לא יכולתי להשאיר את זה ככה.
האמת, שנחמד לי בלי הבלוג. אפילו יותר טוב.
למרות שכשאני חושבת על המשך הדרך בלעדיו...אני יודעת שאני אתגעגע.
כי כשיקרה לי משהו טוב, אני לא אוכל לספר אותו לכל העולם.
ועד כמה שחשבתי אולי לכתוב פוסט ארוך, נראה לי שהוא יצא קצר.
ובנוסף, אני לא יודעת אם לספר את מה שעבר עליי בזמן הזה.
סיימתי את הבית ספר לתמיד. ועד כמה שזה מוזר עדיין לא מצאתי זמן לבכות על זה. כאילו שעדיין לא הבנתי את העניין.
בטח בשנה הבאה אני אבין יותר טוב....
התחלתי לעבוד עם אבא שלי, עד כמה שלא רציתי. בסופו של דבר הכל קורה על פי התכנונים של סהר.
כנראה שהוא יודע לתכנן טוב יותר ממני, או שהתוכניות שלו טובות יותר.
וכנראה שאני אלך לטיול סנפלינג בירדן בסוף השבוע הבא.
ובעתיד הקרוב?
אני אלך יותר לים/כנרת/לונה גל
אבקר את יקיר
אבלה יותר זמן עם סהר
אבקר את סבא בשדרות
ובעתיד הרחוק?
אני אעבוד במשהו שאני באמת אוהב, שאיכשהו ידרוש ממני שימוש בכל הכשרונות שלי.
סהר ואני נתחתן, ואולי תהיה לנו בריכה בבית, ואולי לא נגור בארץ.
האמת שדווקא רציתי לכתוב על כל זה.
רציתי לספר בבלוג על החתונה שלי עם סהר.
רציתי שהבלוג ישאר פתוח במשך הרבה מאוד זמן.
חשבתי שזה כול להיות נחמד. בלוג שיספר על כל החיים שלי, ועל מה שעברתי...
למרות שזה לא מעניין.
אבל, אני מוכנה לוותר על כל זה, לטובת משהו טוב יותר..
כי אתמול חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאם כל מה שקרה עם סהר היה קורה לאט יותר, ובהדרגה, יכול להיות שהייתי יכולה לחשוף את הרגשות שלי יותר.
אבל אני גם יודעת, שאם זה לא היה קורה כמו שזה קרה, זה לא היה קורה בכלל, כי הייתי משכנעת את עצמי שאני אוהבת את יהל, ומדחיקה כל רגש שקשור בסהר.
אבל עכשיו, במחשבה שנייה, אולי זה היה יכול לקרות גם כך, רק שזה היה עשוי להיות תהליך ארוך מאוד.
אבל מצד שלישי, אם זה היה קורה, יכול להיות שהכל היה שונה עכשיו.
זה לא פוסט הפרידה שציפיתי שיהיה.
למרות שגם לא ציפיתי לפוסט פרידה נורמלי.
בפוסט הפרידה שלי אני לא אגיד תודה לכל מיני אנשים, וגם לא אדבר על אותה תקופה שנגמרה.
אני פשוט אתחיל לכתוב, ומה שיצא יצא.
וזה מה שיצא, ואני לא כל כך מרוצה.
אבל לא נורא.
מילת פרידה?
להתראות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
