אני מפנה את הבמה לצד השני שלי אפשר לומר "רגע של חולשה"

רוב הזמן אני אוהב את זה את ההרגשה של נחישות הרצון להצליח איפה שכול הקודמים לי כשלו להראות חוזקה לאחרים להראות להם שגם הם מסוגלים להתגבר ולעבור את מהגבלות שלהם שהם תמיד צריכים לשאוף ליותר שלא צריך לחיות לפי מה שאחרים אומרים ומחליטים רק בגלל שזה ככה,לא משנה מה התוצאה כי הוכחת לעצמך שאתה מסוגל להצליח,ככה אני ככה אני מראה את עצמי לכול הסובבים לי ככה אני גורם לכולם לחשוב שאני אבל מה באמת איפה אני מנסה ומנסה הולך נגד כפי שאני מנסה להראות לאחרים ומצליח אבל בשביל מה?על מנת להיות לבד פגוע?מתמודד עם הכול אבל סובל ממשקל כול המשא שלי,חיים קלים לא היו לי,חיים רעים אי אפשר לומר שהיו לי גם כה אחרי הכול אני פה ובריא פיזית אבל חיים טובים לא היו כול כך הרבה אנשים פורשים ממשחק החיים כי קשה להם לסחוב את המשא שלהם,נהיה כבד מכדי לסחוב אותו ופורשים חלקם באמת משא כבד כבד פי כמה משלי וחלקם משא קל יותר פי כמה אבל אני ממשיך להילחם להאבק אבל רק על מנת לסחוב את המשא הזה לבד בלי עזרה להראות שאני מסוגל אבל שוב בשביל מה?לפעמים אני חושב שאולי כדי שגם הגיע הזמן שלי לפרוש אבל אז מה איזה משמעות יהיה לכול הדברים שעברתי וטרחתי ולצערי זה הסיבה היחידה שאני ממשיך לשחק בגלל הגאווה כבוד ונחישות/עקשנות מצד אחד מקווה שזה ימשיך מצד שני לא שפשוט יוריד ממני את כול העול הזה

מצב נוכחי : עדיין חזק אבל בקושי

אתה תפתח את עצמך תחשוף את עצמך תוריד את כול החומות וקירות והגנות שיצרת רק בגלל אמון אבל אז יש את הסכנה הכי גדולה גם כי הוא כבר בפנים וגם כי אתה לא ציפית לזה [וגם אם כה אתה סירבת להאמין בזה] אז תאכלס מגיע לך לסבול כי אתה היית טיפש מדי לשים לב לנסות למנוע

כה כה סתם פוסט אימו וכו' כמו כול בנאדם אחר אבל זה המצב רוח שלי כרגע.

ואל תרשמו מילות עידוד וכו' זה סתם פוסט לעצמי