שטרודל תפוחים

קריין: שלום לכם וברוכים הבאים לתוכנית החדשה "תופעות חברתיות". היום נעסוק בתופעת "גנבי הזבל". תופעה זו היא ותיקה מאד וקשה להתמודד איתה. היום אנחנו יוצאים למסע בכדי לבדוק מיהו גנב הזבל הממוצע, למה הוא עושה את זה, האם זאת עבירה על החוק והאם הם נלחמים למען מטרה כלשהי.

***

מראיין: לצידי עומד שאול, בעבר גנב זבל והיום שוטר. שאול מתמחה בפענוח תיקים מסובכים של גניבות זבל. שאול, מתי התחלת לגנוב זבל?

שאול: התחלתי כשהייתי נער צעיר. נראה לי בכיתה ח'. בלילות, בזמן שכולם היו ישנים, אני הייתי מתצפת על פחי זבל וממציא אסטרטגיות. מנסה לחשוב על כל הדרכים לגנוב לקורבן הבא את שקית הזבל.

מראיין: והמשפחה שלך לא שמה לב?

שאול: אממ... היו לי קשיים בלימודים ואת זה הם ידעו... אבל חוץ מזה הם לא שמו לב לשינוי בחיי.

מראיין: מה בעצם משך אותך לגניבת הזבל?

שאול: יש בזה משהו מרתק, זה כמו משחק. אבל צריך להבין שגניבת הזבל היא בעצם אמירה חברתית נוקבת וקשה...להרבה אנשים קשה להבין מהי המשמעות של גניבת הזבל.

מראיין: ומהי המשמעות?

שאול: אמממממממ... נו, מה שצריך להבין זה ש... אתה יודע... כן, המשמעות היא ש... אין לי מושג.

***

מראיין: נעבור עכשיו למספר קורבנות שהסכימו לשתף אותנו בחוויה הטראומטית. שלום לך דנה.

דנה: שלום.

מראיין: האם את רוצה לספר לנו מה קרה לך ביום שישי הקודם?

דנה: אני זוכרת שדיברתי עם בעלי... אמרתי לו שאני יוצאת לרגע בשביל להוריד את הזבל... הוא אמר לי שאולי כדאי שאני אוריד את הזבל מחר בבוקר... בשביל מה לצאת עכשיו מהבניין החוצה... אבל אני התעקשתי... הייתי כל כך טיפשה. לקחתי את השקית ויצאתי מהבניין...

מראיין: ו...?

דנה: הייתה לי הרגשה שמישהו מסתכל עליי... עמדתי לזרוק את השקית לפח האשפה כשלפתע הוא קפץ... הוא זינק מהשיח וגנב לי את כל השקית...למה זה קרה דווקא לי?

מראיין: לא יודע. הנה, קחי ממחטה.

דנה: אני לא מצליחה להבין... הוא פשוט בא, לא אמר כלום וגנב לי את השקית... אני ובעלי חזרנו בתשובה בעקבות הטראומה.

***

מראיין: מיד נחזור לשאול, אך קודם, נפגוש עורך דין חשוב. הוא מתמחה בעניין גנבי הזבל ובעד הצעת החוק בדבר עונש מוות לגנבי הזבל.

עורך דין: קודם כל אני רוצה להבהיר כי האנשים שגונבים את הזבל מאיימים על קיומה התקין של האנושות. הם אנשים מעוותים ומפחידים. מוות מוות מוות!!! צריך להרוג אותם!!!

***

מראיין: אני הולך כרגע ברחוב, בכדי לברר מה הציבור חושב לגבי הנושא.

יוסי: אני חושב שגנבי הזבל הם אנשים מוסריים וטובים. חייבים להשאירם בחברה.

מיכל: אני חושבת שגנבי הזבל הם אנשים מסוכנים ומרושעים. חייבים להרוג אותם.

אורי: אני חושב שגנבי הזבל הם אנשים מוסריים וטובים. חייבים להרוג אותם.

נעמה: אני חושבת שגנבי הזבל הם אנשים מסוכנים ומרושעים. חייבים להשאירם בחברה.

יצחק: אני חושב משמע אני קיים. צריך להרוג את כולם. טרי לי לי לי לם.

***

קריין: חקרתי כל מיני גנבי זבל בדימוס וגיליתי כי לרוב, גנב הזבל הוא נער או איש צעיר, בגיל 17 עד 25 וזכר. מתוך מאה גנבי זבל שניסיתי לחקור, רק אחד הסכים לשתף פעולה. הוא היה בן 23. השאר (99 גנבי זבל בדימוס) לא החזירו לי טלפון אז למען האמת אין לי מושג. הקורבן הממוצע של גנב זבל תהיה אישה אמידה ממעמד אריסטוקרטי בת 32. נו אתם יודעים, רק היא החזירה לי טלפון.

***

קריין: ועכשיו נגיע לשאלה שמטרידה את כולנו. איך מתגוננים מפני גנבי הזבל?

הנה מספר טיפים שיעזרו לכם לשמור על הזבל.

1)   תשתדלו לזרוק את הזבל בקבוצות מאורגנות.

2)   אל תזרקו את הזבל בשעות קבועות, השתדלו לזרוק אותו באופן לא סדיר כדי שיהיה יותר קשה לעקוב אחריכם.

3)   אל תשימו את כל הזבל בשקית אחת. מומלץ לקחת שתי שקיות בצבעים וגדלים שונים ולחלק בניהן את רוב הזבל. את הזבל החשוב כדאי להחביא בתוך הגרביים ובתחתונים.

4)   מומלץ להוריד בכל פעם כמויות קטנות של זבל ולא לרכז את הכל לפעם אחת.

5)   השתדלו לבצע את זריקת הזבל באופן מהיר ומדוייק.

***

קריין: הורים רבים מעוניינים לדעת - איך אפשר לדעת אם הילד שלהם הוא גנב זבל. ובכן, רוב גנבי הזבל יוצאים מהפח בגילאים מאוחרים... רובם מסתירים את העובדה ומתביישים בה.

בדרך כלל גנבי זבל נשארים ערים בלילה בכדי לתצפת על פחים, אין להם חברים בכתה, הם מלוכלכים ורשום להם ביומן הסודי שהם גנבי זבל.

***

אישה: אנחנו חושדים שהבן שלנו הוא גנב זבל...

בעל: בזמן האחרון הוא נראה עייף...

מראיין: האם היו עוד סימנים חוץ מעייפות?

בעל: לא... לא כל כך. לפעמים הוא נראה מעט מלוכלך...

האישה מתחילה לבכות: אבל אנחנו לא בטוחים... הוא ילד טוב... (פורצת בבכי)

מראיין: בואו נכנס לחדרו של אותו ילד שכרגע לא בבית. אולי נוכל למצוא רמזים.

המראיין פותח את הדלת.

מראיין: כפי שכולכם יכולים לראות החדר מאד מלוכלך ומסריח. והנה עוד רמז.

(על הקיר כתוב בענק - אני גנב זבל!)

***

מראיין: הבאנו לתכנית שלנו גנב זבל צעיר, בן 16.

יפתח: שלום.

מראיין: שלום גם לך יפתח. באיזה גיל אתה החלטת לצאת מהפח?

יפתח: אני יצאתי מהפח בגיל 14 וחצי.

מראיין: ואיך המשפחה שלך קיבלה את זה?

יפתח: בהתחלה הם מאד התאכזבו, הם היו עצובים... הם שלחו אותי לפסיכיאטר שניסה להוציא אותי מזה אבל זה לא עבד... הוא ניסה לשכנע אותי שזו נטייה שאפשר לשנות אבל היום כולם מקבלים אותי כמו שאני.

מראיין: ואיך בכתה הילדים הגיבו?

יפתח: בהתחלה הילדים צחקו עליי והציקו לי אבל לאט לאט הם התחילו לקבל אותי כמו שאני.

מראיין: אז אתה היום גנב פחים?

יפתח: כן.

מראיין: ואתה לא פוחד להיתפס?

יפתח: הסיכון הוא חלק מהכיף.

(שוטר נכנס עם אלה, נותן ליפתח מכה בראש, שם לו אזיקים וגורר אותו החוצה.)

***

מראיין: אנחנו מתקרבים לסיום התכנית ועדיין לא ענו לי על אחת מהשאלות החשובות ביותר.

תגיד, שאול, מה אתם עושים עם הזבל שאתם גונבים?

שאול: אהה, זה פשוט... אנחנו זורקים אותו לפח.