מהם כאב וייאוש?
אני חושבת שתשאלו כמה מהאנשים שחיים פה,הם יגידו שזה נוצר מפחד,בעצם-פחד שיפגעו שביקר להם,פחד מתמיד שלא עוזב אותם.
הורים-שלא יפגעו בילדים שלהם,כאלה אשר הם אוהבים מאז שנולד לך ילד אתה הכי פוחד שיקרה לו משהו לבן זוג שלך,ואם הוא כבר לא נמצא או בכלל לא היה מהתחלה,הרי יש את הפחד שיפגעו בן שלך שיקירך,בזה שהתאמצת כל כך לגדל להשקיע לאהוב לעשות אותו. ושתדע שהוא נמצא בסכנה בגלל משהו או מישהו אחר-תעשה הכל כדי למנוע זאת,הרי הוא הדבר שברגע שיקרה לו משהו-חלק גדול ממך ימות.
ואולי זה לא חלק כל כך אנוכי,אולי זה כי אתה מאוהב בדבר הזה בצורה כל כך בלתי נשלטת שאתה פשוט מתחרפן מהרעיון שהוא יעלם,לא בגלל מה שיקרה לך בעקבות,אלא בגלל שאתה לא רוצה שהוא,בתור בנאדם,יעזוב את הארץ בלי לעשות משהו.
גם אתה כהורה וגם הוא רוצים שהטיפול המסור וכל העבודה יגיעו לנקודה שיום אחד שהכל ישתלם-שיחיה באושר ועושר.
אבל מה בדיוק קורה לפני?
לפני שיש ילדים,לפני שאתה בכלל מסוגל לאהוב להתמיד ולפחד על יצירתך שלך?
בדיוק ממה אתה מפחד וממה כל כך כואב לך שיביא אותך לנקודות הללו?
לייאוש..
הרי אתה לבד,אז זה בטח יהיה אתה.
ממה אתה הפחד נובע,שגורם לך לכאב וייאוש-ולא פיזיים.
אי הצלחה בעולם?
אולי בעצם זה בדיוק מה שהיה לפניי...
אותם פחדים של ההורים שלך שלא תצליח להגשים את כל מה שהם תכננו לך מראש.
אכזבה של היקרים שלך,או הוכחה לעצמך שאתה בעצם שום דבר.
ברגעים הקשים שלנו אנחנו נוהגים לבכות,אבל לך תספור את מספר הפעמים שבכית השנה,וגם אם הוא מעט,תוריד את הפעמים שבכית בגלל מישהו שמת.
למה בכית?
בגלל האכזבה שחיה לידך וייאשה אותך עד דמעות בעצם ההבנה שהגיע סוף בעצם לכל מה שהשקעת ,ואתה בעצם לבד בעולם.
ויש הבוכים בגלל שברון לב,כי האגו נפגע,או שאהוב ליבם החליט שהוא לא בשבילם(או הם בכלל לא בשבילו).
כאב בעצם,כאב נפשי, זה תוצאה של פחד-כי לא תצליח להגשים את משאלות ליבך,או שהפסדת,או ששפה נגמר משהו שהיה לך כל כך חשוב,כבנאדם,או כתחביב ומקצוע.
אז בעצם-כל הצרות בעולם הם תוצאה של פחד!
פחד זה הדבר שנותן לנו לחיות הכי הרבה,מכניס אותנו לפרופורציות מינימאליות וגורם לנו להבין שאנחנו רק בני אדם קטנים מחלק ענק של העולם.
וכל הפחדנים יותר מבנינו-הם אלה שיסבלו כאב וייאוש יותר?!
אבל לא רק אלא במחלקות עם פוביות,גם אלא שנראים לנו הכי אמיצים-ומשדרים אומץ .
גם כאלה בדיוק,הם אלא שסובלים מייאוש גדול וכאב.
אז בעצם,למה זה עובד עליהם?
כי הם מסתירים משהו?,כי הם פחדנים אולי?
ואולי בעצם כי הם הבינו שברגע שהפחד כבר לא חלק מחייהם,אז אין להם בכלל חיים.
זה הופך למין מעטפת ציניות כזאת שפשוט גורמת להם להבין שברגע שהפחד לא משפיע עליהם,והם לא מפחדים על אף אחד,ובטח לא על עצמם,אז גם לא יהיה להם את האיזון-להרגיש שמחים-כי שמחה זה חלק מאיזון בלתי נפרד של כאב וייאוש-פחד.
אז לאמץ את הפחד?,לאהוב אותו,לחבק אותו? להיות מאושרים שהוא בחייכם? או פשוט..
לא לחיות!
כי אין לכם פחד,ואין לכם אושר(בסוף),ואין לכם חיים,ואתם רק בני אדם-חלק ממערכת שקיימת,אבל לא חייה.
הבחירה הייתה יכולה להיות בידכם,אבל אני בספק אם חלק מבני האדם קולטים שהאומץ מגיע עם כאב ענק,זיכרונות ובסופו של דבר-ויתור על הרצון לחיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
