וזה היה כל הסיפור...

ריק בלב.

ממש.כאילו הוציאו לי את הלב.

הוציאו את הלב,לקחו את כל הבפנים וזרקו לפח.

ונשאר לי ריק עצום בחזה.

זה מה שיש לי עכשיו.

ריקנות אדירה.

אני כ''כ כועסת עליך.

אתה הבטחת.

הבטחת שלא תעזוב.

ובכל זאת עזבת.

והשארת אותי עם ריק עצום בחזה.

שמתפשט..ומתפשט..

לכל מקום אפשרי בגוף.

פשוט אין לי טעם.איך יכולת לעזוב אותי?!

הבטחת.

זה מתסכל.אני מרגישה כמו איזה ילדה קטנה שננטשה ע''י ההורים שלה.

תמיד היית כמו אבא.בוגר,אחראי,אבהי.

אולי בגלל זה התאהבתי בך.כי היה חסר לי אבא.

לאט לאט בנית אותי מחדש,כל חלק וחלק,

חיברת הכל ביחד ויצרת את הכי קרוב למושלם שאי פעם רציתי..

ובבת אחת,פשוט שברת ומוטטת הכל.

מלמעלה,עד למטה.

עד למטה...