האצבעות שפרטו על מיתריי בעונג
שתי כתפיים חסונות
והמקום שלי ביניהן
הצניעות שנעלמה בחדרי
חדרינו
מגע הקטיפה של עורך תחת לשוני ולשונך
שטעמה אותי- תפוח בשל שנפל על ראשו של
בר מזל.
נשימתך שהעבירה מסילות של רטט וצמרמורת בעורי
אתה אתה וכל מה שאתה
צחוקך וחיוכיך עם שיניים ושיניים
ושיניים שלעיתים הותירו שעונים בבשרי,
סימנים לזמן שהולך ואוזל.
הצלקת בצווארך ששייכת לי
הצלקת בחזך ששייכת לי
הצלקת בליבך שבגללי
אתה אתה וכל מה שאתה.
קולך המרתיע והנרתע
גם מילות אהבה וגם
מילים מלוכלכות.
הצעקות ששברו זכוכיות בראשי
שהתגלגלו מרוסקות החוצה בדמעותיי
וחרצו פסים בפניי.
קולי שהלך והתעצם במשך
שנה
ו
עשרים
ו
ארבעה
ימים.
וכמעט ושרף את שלך עד כלות.
וגם אפילו
דמעותייך שנפלו
טיפות טיפות טיפות
על אפי ושפתיי וידיי המגואלות
והגואלות
וסיתתו בי
סלעים חדשים.
And as to my question...
It might have been me.