I remember when
הייתי רק קו על דף. דק, אפור, שכיח. השמש שמחה אותי באימפריית השמיים. נולדתי בוואקום שבין הכוכבים, נולדתי בחיקו של הירח.
I lost my mind,
I knew too much
אני לוקחת בידי את האת, את הסכין ואת האיזמל. הרבה זמן שלא חפרתי עמוק, הרבה זמן שלא הבטתי בקרקעית החשוכה. הרבה זמן שלא חתכתי בבשר החי. ועכשיו, השעה דוחקת.
הסכין מלטפת ועכשיו תזכרי
Who do you think you are?
אני הרימה המתרפסת. אני המתלעלעת בשלוליות בוץ, מבקשת שיחוסו על חיי שוב שוב כאשר למעשה הנעליים דורכות מועכות שבילים אחרים משלי.
My heroes had the heart to lose their lives out on a limb
And all I remember is thinking, I want to be like them
הזבובים מסביבי צוחקים עליי בזמזומם, בזגזוגם הלהוט והלועג: עוד לא צימחת לך כנפיים? עודך מתהפכת בעיוורון בשלוליות רפש! קומי ותזחלי אל האור ואולי הגאולה תדפוק גם על דלתך.
אני מרימה אגרוף זועם בפניכם זבובים. הניחו לי להתבוסס בזוהמת הרחמים העצמיים הבאים יש מאין. הרי זהו טבעי...
סכין שננעצת, איזמל מוכן
רעלים נוטשים את הגוף. רעלים בלתי נראים, שקופים מטפטפים החוצה כי כבר אין צורך בהם. הנזקים כבר נעשו, הנזקים כבר חלפו. אני כותבת בעיוורון כי העיוורון הוא מה שקיים, קיים אצלי תמיד, סולל בי את דרכו ובונה בי קיני קינים של גרורות פחד מהלא נודע. צמרמורת כשהיד נודעת בסכין והסכין נוגעת בעור והעור נוגע בחושך.הסכין שלי היא רוח, היא הצלילים הזכורים לי כבר שנים, היא חפירה מיוזעת באדמה שהתקשתה. הסכין שלי מעלה אבק קורבן על מזבח גופי, פורטת על גידיי באהבה וחמלה, קורעת פצעים דלקתיים ומאפשרת לרימות לעשות את שלהן...
Does that make me crazy?
אלוהים אני שולחת ידי אליך. כאן עכשיו, פשוטת איברים ופשוטת דעה, אני שולחת את ידי אליך בתחינה... שחרר אותי מהכבלים שבניתי לעצמי אלוהים. שחרר אותי מהשלשלאות שכובלות אותי אל עצמי באין אונים ומכות אותי על חטאים שלא בכפי עד זוב דם. תן לי לכתוב לא בעיוורון מוחלט אלא בדעה תמימה. עזור לי לנשום במחשבה שנשימתי נכונה ואמיתית, שהיא ממלאת את ריאותיי בזכות. עזור לי לעזור לעצמי, אלוהים, למרות שלא אוכל לתת לך כבר דבר בתמורה. הרעלת אותי אלוהים, הנזקים כבר נעשו והנזקים כבר חלפו, אני מחזירה לך את בקבוקי התרעלה ומבקשת רק מים חיים. אני לא רוצה להתפוצץ לאבק כוכבים, עזור לי לעמוד בפני עצמי. אלוהים שבשמיים ובארץ ובדשא ובנשמותיהם של כל בני האדם, תחזור לפקוח אליי את עינייך למרות שהמראה מעורר רחמים.
Ha ha ha bless your soul
You really think you're in control
והסכין מונחת אי שם בתקרה, אדים של עניין שלא התקיים ודמי שלא פרץ מתוך פצעיי המדומים כבר יבש והתגרד והתקלף. אני כולי תקווה לארץ חדשה.
Probably.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מעוייפת