בלילה חלמתי שאני לא מצליחה להכנס לבלוג שלי. אני מנסה ומנסה המחשב לא מכיר אותו וישרא לא מכיר אותי, בחלום נועה פתחה לי בלוג חדש, אבל שכחה את הסיסמא וכך גם אליו לא הצלתי להכנס וכ"כ רציתי לכתוב.

בבוקר כשהתעוררתי, היה לי ברור שהחלום הזה שיקף את הימים האחרונים שבהם נורא רציתי לכתוב, ובגלל רצף של ארועים סתמיים לא הצלחתי.

זה התחיל לפני שלושה ימים ב10 לחודש כשנזכרתי שבאותו יום לפני 33 שנים (אני מקווה שאני עושה חשבון נכון) התנשקתי בפעם הראשונה. ואז אחרי שכתבתי את הזכרון הזה, ולסיום ניסיתי לצרף תמונה חמודה של דניאל הקטן הצלחתי למחוק את כל מה שכתבתי עם התמונה, התעצבנתי ויצאתי.

למחרת חשבתי לעצמי שיום אחרי, זה עדיין אקטואלי לציין את הארוע המרגש וניסיתי לכתוב שוב, אחרי ארבע שורות בערך נועה"לה התקשרה שאבוא לקחת אותה, התעצבנתי ויצאתי.

ביום ראשון, בעבודה, אחרי ארבעה ימי מנוחה חיכתה לי על השולחן עבודה של שנה, ולא היה מצב שאצליח לכתוב משהו, אפילו שנורא רציתי.

וככה נולד לו החלום שהטריד את מנוחתי בלילה. טוב לא באמת הטריד, אבל עיצבן, זה מסוג החלומות האלו שאתם מנסים לרוץ והרגלים לא זזות, מכירים?

אתמול, אחרי שיעור התעמלות, יצאנו מהאולם שלוש נשים בנות 40 + + + שבדמן עדין זורמים כל מיני חומרים שעושים מצב רוח טוב אחרי מאמץ גופני, או שסתם היינו מאושרות שהסיוט נגמר, על הדשא חיכתה לי נועה"לה שסיימה את האימון שלה בחדר הכושר, השיער הארוך שלה התנופף ברוח הקלילה, והלחיים עוד היו אדומות מהמאמץ, והיא נראתה כ"כ יפה, מלאת תחושות גאווה אמרתי לחברותי תראו את הבת היפה שלי, והן מצידן ישר התחילו לנהל תחרות לבן של מי מהן נשדך את הילדה.

עד שהן גילו שהיא בת 15 וחצי, נבהלו וברחו. באותו יום כמה שעות מוקדם יותר, כשטיילתי עם נועה בקניון רננים ניגש אלינו בחור צעיר עם חוברת ביד ושאל אם נהיה מעוניינות להשתתף בטעימות של מוצר חדש, איזה מוצר שאלתי והוא אמר אלכוהול, אני סרבתי בנימוס והוא פנה לנועה (שממילא עיניינה אותו יותר כמשתייכת לקהל היעד של המוצר)  ואני אמרתי לו מיד שהיא עדיין בגיל שזה לא חוקי להציע לה אלכוהול, גם הוא קצת נדהם לגלות את העובדה הזו.

היום בסופר בעוד אני מעבירה את המוצרים בקופה ונועה אורזת אותם אמרה הקופאית, איזו ילדה גדולה יש לך, בטח התחתנת נורא צעירה.

לא כ"כ הבנתי אם היא ניסתה להחמיא לי, או לנועה אבל התחלתי לחשוב שאולי אני צריכה לקעקע לילדה את שנת הלידה על המצח, ליתר ביטחון.

ולנושא אחר,

היום אנחנו עושים על האש עם חברים, כל אחד אמור להביא משהו, וכבר כמה ימים אני שואלת את החברה המארחת מה היא רוצה שאביא, אתמול היא הודיע לי שכבר יש מי שמכין את הסלטים, ומי שמכין את הקינוחים, ומי שמכין את התוספות, ואת, היא אמרה, את תמיד עושה דברים מיוחדים, אז תחליטי לבד.

יופי, זו בדיוק הנישה שהכי לא מתאימה לי עכשיו, האחראית על הדברים המיוחדים, גם אני רוצה להכין סלט ירקות, או עוגת שוקולד, למי יש כוח לשבור את הראש עכשיו על דברים מיוחדים? אבל אני לא אהרוס לעצמי את הדימוי שבניתי במשך שנים רבות כ"כ נכון? נתחיל לחפש "דברים מיוחדים".

עכשיו אני אסיים עם התמונה שרציתי לשים פה ביום שישי בתיקווה שהפעם אני לא אזרק קיבינימט.

נכון מתוק יותר מדבש?

חג שמח  חברים יקרים.