רבתי עם אמא שלי.

אני שנאת לריב. ובמיוחד עם אנשים שאני אוהבת. אבל רבתי עם אמא שלי ועכשיו יש ביננו שתיקה מעיקה.

רבתי עם אמא שלי, ואני כועסת עליה, ובאותו הזמן בדיוק מתייסרת בייסורי מצפון שהיא כואבת בגללי.

לפני כמה שבתות התארחנו אצל הורי לצהרים,  אמא שלי ביקשה שנגיע באחת וחצי.

אני טיפוס דייקן בצורה מחרידה, לא מסוגלת לאחר, תמיד מגיעה בזמן לכל מקום, אף פעם לא אתן לאף אחד לחכות לי.

אני חושבת שאיחור לא מוצדק מביע זילזול וחוסר כבוד. ולכן גם באותה שבת,  כמו תמיד, זרזתי את כל בני משפחתי להיות מוכנים בזמן וכרגיל התייצבנו בדיוק באחת וחצי.

וכמו תמיד היינו ראשונים. זה נורא שאני אף פעם לא לומדת , נכון? מה לעשות כלב זקן לא לומד טריקים חדשים, ואני לא אלמד לאחר.

בכל אופן הגענו ולא רק שהיינו ראשונים, גם נכנסנו לבית שקט בצורה חשודה, בדיקה קצרה גילתה שאבא שלי במקלחת, ואמא שלי שוכבת במיטה ורואה סרט. נכנסתי אליה לחדר, אמרתי שהגענו, וחזרתי לסלון לתת לה את ההזדמנות לקום להתלבש ולהצטרף אלינו. להפתעתי היא שכבה והמשיכה לראות את הסרט, ( היה סרט מעניין) אז מה אם הוא נגמר בשתים, אז מה אם אנחנו מחכים לבד בסלון. אחותי ובעלה הגיעו גם הם אחרי שתים, ( להם יש תרוץ, יש להם תינוק.) מה אני אגיד לכם, כעסתי, אני שמחה שההורים שלי מרגישים חופשיים איתי ולא משחקים את ה"מארחים" כשאנחנו באים אליהם, אבל הרגשתי  שמתעלמים ממני, מהעובדה שאני תמיד אדאג להגיע בזמן, כי אני לא אוהבת שמאחרים כשאני מזמינה ולא אעשה את זה לאחרים.  אז אני כעסתי עליהם, הילדים וא' כעסו עלי, ששוב זרזתי אותם לחינם, אמא שלי כעסה עלינו שקילקלנו לה את ארוחת הצהרים שטרחה עליה כ"כ הרבה, ובאופן כללי כולם כעסו על כולם.

בסופו של דבר כולם הגיעו התיישבנו לשולחן, אכלנו, האוירה היתה איכשהו סבירה, ומבחינתי כל הסיפור נגמר.

נשבעת לכם שאפילו שכחתי מזה לגמרי, עד השבת האחרונה, נסעתי עם אמא שלי לבקר את אחותה בבית האבות שבו היא מתגוררת, בדרך חזרה פתאום כאילו משום מקום, מבלי שהייתי בכלל מוכנה, את כל הזעם שהיא שמרה בבטן מאז אותה שבת היא שפכה עלי. לא ממש חשוב מה נאמר, כי מה שנאמר נאמר מכעס ופגיעה גם שלי וגם שלה.

רבתי עם אמא שלי, ועכשיו יש ביננו שתיקה מעיקה, ואני שנאת את זה. אני חושבת שהדבר שהכי מעיק עלי היא ההרגשה שנורא קל לכעוס עלי, אני טיפוס שדורש תחזוקה מאוד מעטה, בד"כ אני פשוט בסדר. אוהבת להיות בסדר, לא לעורר מהומות, ולכן ברוב המקרים לא עושה עניין מדברים, ואז כשכבר כן, אף אחד מסביבי לא יודע איך לאכול את זה, כאילו שיניתי את חוקי המשחק וזה לא בסדר לעשות את זה.  

מישהו רוצה להיות ורדה ולהחזיר אותי לפרופורציות?   כי כשאני קוראת את מה שכתבתי פה , נראה לי שאני זקוקה בדחיפות לאיזו הנחתה חזקה חזרה למציאות. עכשיו נשאלת השאלה , ללחוץ על שמור, או לא.....  (תעשו טובה תהיו עדינים)