אין לי מושג איך אני אתרגל לעבוד שבועות מלאים. היום יום חמישי בשבוע שעבדנו בו בסה"כ שלושה ימים וגם הם לא רצוף ובכל זאת אני מרגישה מותשת. איך אפשר בלי לישון צהרים? לא ברור לי.

בכל אופן רק ליתר בטחון אירגנתי לעצמי כנס ביום ראשון הקרוב, ככה אני אוכל להתחיל את השבוע הראשון של אחרי החגים בצורה הדרגתית ולא ישר לקפוץ ראש לבריכה הזו של עבודה עבודה ועבודה  and no play בכלל.

האמת שאני לא כ"כ מבינה את העניין הזה, אפילו אם לא נספור את שרות החובה ונתחיל ישר מהקבע, אזי אני עובדת רצוף מגיל 20 , זה כבר 27 שנה, עם שתי הפסקות קצרות לחופשות הריון שממש לא נחשבות לצורך העניין כהפסקה. אתם לא חושבים שאחרי 27 שנה מגיע לבן אדם חנינה? הרי אפילו מאסר עולם זה 25 שנה, לא? ומה עם התנהגות טובה? לא מגיע לי קיצור על התנהגות טובה? אתם הרי מכירים אותי, אם יש מישהו שמגיע לו זו אני.

מה ההגיון להוציא אנשים לפנסיה בגיל 65? לפי איך שאני מתפקדת היום, לא נראה לי שישאר לי יותר מידי כוח לחגוג בעוד עשרים שנה. וממילא לפי איך שהבורסה מתנהגת בטח גם לא ישאר שם יותר מידי כסף. 

טוב נו, מה אני מתבכיינת, הרי אני יודעת שהיה הרבה יותר גרוע אם לא היה לי על מה לקטר.

לא נורא עוד חמישה וחצי חודשים לפסח, תחזיקו מעמד.