לקחתי לעצמי יום חופש היום.

כבר כמה זמן שאני מפנטזת על יום כזה, רק לעצמי, בלי העבודה, בלי הילדים, אפילו בלי הבעל, רק אני.

תכניות היו לי מפה עד להודעה חדשה, דברים שאני דוחה ודוחה וכל הזמן אומרת כשאקח לי יום חופש אעשה אותם.

בסופו של דבר לא עשיתי אף אחד מהדברים האלו, מה שכן עשיתי, אחרי שקמתי שלחתי את הילדים לבית הספר, וסידרתי את הבית, נסעתי לאחותי.

שעתיים בערך ביליתי עם דניאל הקטן, ואני רוצה להגיד לכם שהשעתיים האלו עשו לי טוב יותר מכל הפנטזיות שהיו לי.

הרגע הזה שבו הוא קלט את המבט שלי והתמקד בי, מקשיב לדיבורי התינוקות שלי " איפה דניאלי?" " מי הכי חמוד בעולם?" "מי הכי מתוק?" העינים הכחולות האלו מסתכלות עלי במין ריכוז כזה , מקשיב , ופתאום הפה הקטן הזה מחייך חיוך גדול חסר שיניים, הרגע הזה מילא לי את הלב בכל כך הרבה רוגע ואהבה. 

בדיוק מה שרשם לי הרופא.

אח"כ הדבקתי אותו חזרה לציצי של אחותי, ונסעתי להאכיל את הילדים שלי. הרבה יותר גדולים קצת פחות מקשיבים לי, וכשהם רעבים הם רצים למקרר ולא למחשוף שלי, אבל כשהם מחייכים אני עוד זוכרת את החיוכים חסרי השיניים שלהם, והם כבר מזמן לא מעירים אותי בלילה, ובסופו של דבר אחרי כל הדאגות והמריבות הם הכי הכי בעולם בשבילי. 

רק מה, עכשיו אני צריכה עוד יום חופש, כי מתי שהוא אני אצטרך לעשות את כל אותם דברים שאני דוחה בלי סוף, לא?