אני רוצה לפתוח בתמיהה קלה. 

בלוגי הצנוע קיים כבר כמה שנים, נחבא לו את הכלים, ידוע למספר חברים קטן נאמן ואיכותי. אף פעם לא היה בשום טבלת פעילים, פופולריים, או משהו בדומה. נדמה לי שפעם אחת פוסט שלי הגיע להמלצת העורכים והייתי כולי נרגשת.

וראו איזה פלא, הפוסט האחרון שלי היה קוריוז של שורה אחת וגם השורה הזו היתה קישור למאמר בוואלה אם אני זוכרת נכון.

ודווקא פוסט זה הגיע באורח פלא לטבלת הפוסטים החמים.

אפילו לא הייתי מודעת לקיומה של קטגוריה כזו, ואילמלא דאלי היקר שהפנה את תשומת ליבי לעניין, שתי שניות התהילה שלי היו חולפות מבלי שאהיה מודעת אליהן כלל. אבל בחיי, זה מה שהופך פוסט לחם? נשים שמנות נהנות יותר? אם הייתי כותבת על בלונדיניות שנהנות יותר הייתי מגיעה לטבלת הבלוגים הפעילים? בלונדיניות עם חזה גדול שנהנות יותר בכלל היה שם אותי בראש הרשימה, אה?

נו טוב. מה לא עושים בשביל רייטינג, אלא שאין לי מושג כמה נהנות בלונדיניות עם חזה גדול או קטן ואפילו לא כאלו עם חזה בינוני.

בעצם אם אני לא טועה גם פוסטים על שוקולד מעוררים תגובות נלהבות, יכול להיות שיש קשר בין הדברים? תאכלו שוקולד יש סיכוי שתשמינו, ואז אוהווווו כמה סקס שיהיה לכם.

ועכשיו לענייני השיגרה.

חודש חדש התחיל לנו ככה מתחת לאף, עוד לא הספקתי להפנים את אוקטובר על שלל חגיו וארועיו, וכבר נפל עלי נובמבר.

אוטוטוטוטו תתחלף לה השנה האזרחית והחורף יפול עלינו במלוא עוזו או לפחות יש לקוות ככה לנוכח מצב המים והעובדה שביטלו את הקצבות המים לגינות וחשבון המים שלי הרקיע שחקים, אז לא יזיק לגינתי הקטנה לקבל קצת מים חינם הישר מהשמים.

חוץ מזה, שמתי לב למתכונת קבועה אצלי, ככה ביום יום כמעט התרגלתי לעובדה שאורן לא בבית, אני אפילו מצליחה לנעול את הדלת בלילה בלי לחשוב על זה שילד אחד חסר. אבל כל פעם שהוא נוסע חזרה לקיבוץ, אחרי שהוא בא הביתה לשבת, אני צריכה קצת להתרגל בחזרה. הפרידה עדיין קשה לי. מעניין אם גם לזה מתרגלים בסוף. אני מניחה שכן, כי אני לא רואה שההורים שלי נורא מתייסרים כשאני נפרדת מהם.

אבל אין ספק שעל חסרונו של אורן מפצה נועה כשהיא הופכת מיום ליום למתבגרת טיפוסית על כל הטוב והיפה שבכך וכן, אין מה לעשות, גם על הקושי שכרוך בזה. פתאום היא יוצאת לבלות כל יום שישי, וגם מנהלת איתנו משא ומתן קשוח על שעת החזרה, פתאום יש מליון ואחד דברים שחשובים הרבה יותר מבית ספר או מהבית, לא שיש לי תלונות בנתיים על התיפקוד שלה בתחומים האלו, אבל הייתי שמחה לראות אותה קצת יותר משקיעה בלימודים ובמחשבה שניה, הייתי שמחה לראות אותה קצת יותר באופן כללי.

אתמול כשהיינו כבר ביציאה מהקאנטרי, ניהלנו ויכוח קטן על צבע לשיער, היא מתה לצבוע את השיער שלה, ואני לא מבינה למה היא צריכה להרוס את הצבע הטבעי המשגע שיש לה, באופן מפתיע לגמרי קיבלתי עזרה ממקור לא צפוי כשאחד ממכריה חיזק את דברי ואמר שהיא יפה בדיוק עם צבע השיער הטבעי שלה. והרי אין עדות טובה יותר מעדותו של בחור צעיר. לא ?  

בכל אופן, החיים עמוסים לאללה, בין העבודה (אוף כמה עבודה יש לי בזמן האחרון), הבית (ושוב הצלחתי לשכוח להזמין גז, עוד מעט אני אשאר בלי ויהיה לי פטור מבישולים) ההורים (אמא שלי עברה ניתוח קטן באצבע הכל טוב תודה רבה, אבל אני מקווה שישאר לי גז עד יום שישי שאני אוכל להזמין אותם לארוחת ערב כי אני לא רואה איך היא תבשל ביד אחת), הקאנטרי (4 פעמים בשבוע זה ממש הרבה שתדעו לכם) הסידורים השונים (לבדוק מתי התור של נועה למרפאת עמוד שידרה, לבדוק מה קורה עם הפינת אוכל שהיו אמורים להחליף לנו כבר לפני מאה שנה, ללכת סוף סוף לעשות בדיקות דם)  ועוד כמה דברים שאני לא מצליחה לזכור עכשיו, לא נשאר לי בכלל זמן להתבטל, ובטלה שתדעו לכם זו הפעילות שאני הכי הכי מחבבת.