נשבעת שנכנסתי לפה רק לשניה, שניונת קטנטונת ומיד אני מתייצבת ליד הכיריים.

מכיוון שלא מצאתי מה לקרוא, (אתם לא מעדכנים מספיק שתדעו לכם) החלטתי להציץ בסטטיסטיקות של הבלוג. מידי פעם אני עושה את זה, לא ברור לי למה, כי הן לא אומרות כלום הסטטיסטיקות האלו, הרי אפשר לזהות רק את מי שנכנס מהבלוג שלו, אבל רשימת כתובות הדואר מהן נכנסו לא אומרת לי כלום, וזה נכון אגב, גם לגבי רשימת המנויים, מכל הרשימה אני מזהה מעטים בלבד שהכתובת שלהם איכשהו מכילה את השם או את הכינוי שלהם. בכל אופן זה פה, אז הצצתי, וגיליתי שמישהו ישב אתמול מחמש אחרי הצהרים בערך וקרא ברצף  במשך שעה כ- 40 פוסטים, כפי הנראה זה לא היה כ"כ נורא, כי במנויים גיליתי שנוסף לי מנוי. האם זה קשור? האם זו את "קוראת שלך" ? עברתי על חלק מהפוסטים שהוא (או היא, סביר להניח היא) קראו, וניסיתי לנחש איך מישהו שלא מכיר אותי קורא אותי.

וכל זה במקום ללכת לבשל, אתם זוכרים, כן?

אתמול היתה לאורן וועדה רפואית סופית בצבא, אחרי טרטור של תלך תחזור במשך החצי שנה האחרונה, הצבא החליט שהוא מוותר על שרותיו של אורן. או במילים שלהם: "בתאריך 13.11.08 מצאה אותך הועדה הרפואית בלתי כשיר לשרות בטחון."

עכשיו בטח תשאלו אותי איך אני מרגישה עם זה, או מה שהרבה יותר חשוב, איך אורן מרגיש עם זה. אני חושבת שהוא בסדר, (וגם אני) היתה לנו חצי שנה להתרגל לרעיון, כי כבר אז כשהם נתנו לו את הפטור הזמני יכולנו להבין ממה שאמר הרופא שאם לא יהיה שיפור ביד לא יגייסו אותו. 

מידי פעם עוברת בי מחשבה "עצבנית" כזו, לא רוצים אותו? לא צריך, הפסד שלהם, אלא שכפי הנראה הם לא יפסידו כלום, כי מיד כשהוא יצא מהחדר של הוועדה הרפואית הוא הלך להרשם להתנדבות. הוא רוצה להמשיך את המסלול עם הגרעין שלו, אני מקווה שזה יצליח לו.ואם בסופו של דבר לא יאשרו לו גם להתנדב, אז זה באמת יהיה ההפסד שלהם. 

אני זוכרת כשהוא נולד מצאתי את עצמי יום אחד בוכה על זה שיום אחד הוא יתגייס, אי אפשר לדעת כלום על החיים, אה? איך דבר אחד, רגע אחד, ארוע אחד, מסיט את החיים למסלולים שלא תארת לעצמך שתהיה בהם. אבל אני רוצה להאמין שבסופו של דבר הכל לטובה. לפחות אני לא אצטרך להעביר לילות ללא שינה כשהוא רץ על הג'בלאות או גרוע מזה בסמטאות עזה.

טוב די. אני כבר באמת חייבת להזיז את עצמי לכיוון המטבח. (שוב אני חוזרת על עצמי, אה?)