עוד חצי שעה אני יוצאת לקבלת הורים בבית הספר של הבכור שלי,

מעניין איך אני אחזור משם...

השעה 22:30 חזרנו, נשארנו בחיים. היה יכול להיות יותר טוב, ויחד עם זאת היה יכול להיות גם יותר גרוע, שוב אני מוצאת את עצמי מסתכלת על הכוס וצריכה להחליט האם היא חצי מלאה או חצי ריקה, במה להתמקד?

הציונים תודה לאל מצויינים , חוץ מצרפתית אבל עם זה כבר כמעט והשלמנו, אפילו בהתנהגות יש שיפור, אבל אתם מכירים את המשפט הקלאסי הזה של המורים? לא מנצל את מלוא הפוטנציאל? (שימציאו כבר משהו חדש...) 

וכן, זה מתסכל קצת, מתסכל שעם קצת מאמץ היינו יוצאים משם היום בריקודים, אבל מאמץ זה לא משהו שהוא רוצה לתת, לפחות לא בלימודים.

ולפעמים אני חושבת, אם בסופו של דבר הוא מביא ציונים טובים, זה באמת כ"כ חשוב אם הוא מעתיק מהלוח? זה באמת כ"כ חשוב אם הוא מכין תמיד את כל השיעורים או רק מידי פעם? 

ולמה למרות הכל , אני שוב מרגישה קצת מועקה?

אני כ"כ רוצה שיהיה לו טוב, בסופו של דבר זה כל מה שאני רוצה, שהוא יהיה מאושר. והוא לא. קשה לי עם הידיעה הזו.