לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אמא, רעיה, ואישה עובדת, נמצאת איפשהו באמצע החיים , ומנסה לשחזר את העונג ההוא של כתיבת יומן.

כינוי: 

בת: 64





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2008

חלום.


ובחלומי א' ואני מגיעים לחווה. בחצר החווה נמצא האיכר וסביבו עופות, ברווזים, אווזים ותרנגולות. כולם חופשיים בשטח והולכים בשורות ולא היה חסר הרבה שדני קיי יצוץ פתאום מזמר "פוף סתלק פוף פוף סתלק פוף פוף סתלק מכאן". (אבל זה לא קרה, רק רציתי לתאר את האוירה. ) אני לא יודעת מה בדיוק עשינו שם, נדמה לי שרצינו לקנות את החווה. אם כי זה נראה לי מופרך  אפילו בשביל החלומות שלי.

בכל אופן, עוד אנחנו מסתובבים ובוחנים את חצר החווה, יוצאת אישתו של האיכר (נו, גם זה נשמע כמו שיר רק עכשיו אני קולטת.) וזורקת לקרקע מאות אפרוחים קטנים ואפורים. מה זה מאות, אלפים. והם פיצפונים ופרוותיים וחמודים כמו שכל תינוק של כל בעל חיים יכול להיות.

ואז היא נותנת לי שקית עם גרעינים ואומרת לי להאכיל אותם. ואני מבינה שהיא החזיקה אותם בלילה בבית כדי שלא יקרה להם שום דבר רע, ולא יהיה להם קר בחוץ. אני לוקחת את השקית ומתחילה לפזר גרעינים בתנועות הנפה בכל השטח שבו נמצאים האפרוחים, אשת האיכר מעיפה בי מבט מזלזל, חוטפת מידי את השקית, זורקת אותה לפינת החצר ואומרת לי בכעס:

"תפסיקי לפנק אותם, מי שרעב ימצא את הדרך לאוכל בעצמו".

והתעוררתי.

 

נראה לכם שאני מנסה להגיד משהו לעצמי? 

נכתב על ידי , 15/12/2008 13:35  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



111,073
הבלוג משוייך לקטגוריות: 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגם אמא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גם אמא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)