אני אוהבת לבשל. זה כבר לא סוד , כל מי שמכיר אותי יודע. אני גם לא כ"כ גרועה בזה אם יורשה לי להעיד על עצמי.

מעבר להנאה הבסיסית מעצם הבישול יש עוד שתי הנאות נלוות שאין לזלזל בהן, הראשונה והברורה מאליה היא העובדה שאחרי שבישלתי יש אוכל טעים, ואני הרי גם אוהבת לאכול. השניה, נובעת מהיותי פולניה אם כי אני קצת חושדת שזה קשור יותר להיותי אישה לא ממש חשוב מאיזו עדה. (אני חייבת לומר למרות שזה לא קשור לנושא הפוסט הזה, שכבר מזמן ראיתי תכונות פולניות טהורות בנשים מכל העדות הצבעוניות והיפיפיות שמרכיבות את קיבוץ הגלויות שלנו, ולהיות פולניה זה בפרוש תכונת אופי ולא ארץ מוצא. אבל כמו שאמרתי זו סטיה שממש ממש לא קשורה לנושא).

ההטבה השניה שנובעת מאהבת הבישול שלי, היא העובדה שלמרות שעסקתי בפעילות מהנה אני עדיין יכולה לקטר אח"כ ולשים את פרצוף הקדוש המעונה שאומר: "אוי כמה קשה עבדתי, כל היום עמדתי במטבח נשברות לי הרגלים" והכי הכי אהוב עלי הוא הרגע שאנחנו מסיימים לאכול, ואני נשענת אחורה בהנאה על הכיסא ואומרת "חברים, אני טרחתי והכנתי, אתם תפנו מהשולחן". תודו שזה שיחוק לא רגיל.

אז אני מודה, ושלא תעזו לגלות את זה לא' והילדים, אני נהנת מהקטע הזה של בישולי סוף השבוע. התהליך  מתחיל  במחשבה מה נאכל השבוע, ממשיך בביקור בסופר לקנות את המצרכים הדרושים, עובר דרך תכנון הזמן שלי במטבח, מה עושים קודם מה אח"כ (בצק שמרים ראשון שיספיק לטפוח, טחינה  אחרונה שלא ישאר ריח במג'ימיקס) הבישול עצמו כמובן, ובסוף הכייף של לראות אחרים נהנים מהתוצרים שהפקתי.

אבל מידי פעם, לא כל שבוע, אני מצליחה לשמח את עצמי מעל ומעבר לשימחת השיגרה, וזה קורה כשאני מצליחה להציל משהו שבעיני כל אדם אחר היה אבוד מראש.

יעילות. אני מתה על יעילות, שונאת בזבוז, כשאני צופה בתוכניות בישול בטלויזיה (ואני משתדלת לצפות במה שיותר)  אני תמיד מתעצבנת מהבזבוז שרואים שם. רק מהפחת שנותר בסירים ובקערות שלהם אפשר להאכיל עוד משפחה ממוצעת. אני חושבת שזה קשור לחינוך הקפדני שקיבלתי מאמא שלי, חרדת הרעב,(כמו רבים מבני דורה יוצאי מזרח אירופה) אבל יש דברים שפשוט כ"כ טבועים לי בנשמה שאני לא מסוגלת להתעלם מהם, ולכן מעט מאוד מוצרי מזון מוצאים את דרכם מהמטבח שלי לפח האשפה. אם משהו לא נצרך בצורתו המקורית, אני כבר אמצא דרך לייצר ממנו משהו חדש ומוצלח יותר. (להוציא כמובן אוכל שהתקלקל, לא צריך להגזים,  אני  ברוך השם דור שני, אני לא מייצרת ניסויים ביולוגיים במקרר שלי) .

אז למה אני מתכוונת? אני אסביר,  למשל כשאני מגלה שנותרו במקרר כמה קופסאות של גבינות מסוגים שונים שאף אחד כבר לא נוגע בהן, מיד הן יהפכו לפשטידה או בואיקוס.

מרק עוף משבת שוכב לו אומלל ועוד דקה יחמיץ? מיד יסונן, הבשר שבו יהפוך לסלט עוף, הירקות ללביבות, והמרק שהיה עד לפני רגע מרק עוף יהפך ביד קלה למרק תירס סיני.

הבנתם את הרעיון, נכון?

אז מה גורם לי דווקא היום כ"כ להתלהב מעצמי? הסכיתו ושימעו,  בשבוע שעבר אפיתי עוגת שמרים שהתאכזרה אלי, סרבה לטפוח ויצאה מוצקה וחונקת, א' ניסה לנחם אותי שהיא דווקא טעימה וכשטובלים בקפה אפשר לאכול ממנה בלי להזדקק לתרגיל היימליך מיד אח"כ. אבל אני שלא מוכנה לסבול פרסי ניחומים במטבח שלי, טחנתי את העוגה במג'ימקס, והפכתי את פרוריה לבסיס טעים של פאי לימון רייחני ומרשים.

אחרי מצמוצי התענוג של החברים שהתארחו אצלנו אתמול, אני חשה כה גאה בעצמי, שוב הצלחתי להפוך כשלון להצלחה.

טוב בסדר, אני מבינה שזה קצת פתטי להתלהב כאילו מצאתי תרופה למחלה חשוכת מרפא, אבל תסלחו לי, איש איש והכשרונות שלו.

עכשיו אם תרשו לי אני הולכת לחשוב האם יש לי איזה סיכום לייצר לקראת סיומה של 2008.