שעת צהרים במשרד, הכל כזה על יד.

אני קצת רעבה, אבל לא ממש, יותר רעב של שעמום מאשר של חוסר במזון, אז אני מושכת את הזמן.

אני קצת משועממת אבל לא ממש, יש לי המון עבודה, אלא שלא מתחשק לי לעשות אותה.

אני קצת חולה, אבל לא ממש, האף טיפה סתום, העינים קצת שורפות, אבל לא משהו שהייתי מרשה לעצמי להשאר בבית בגינו.

בקיצור, כמו שאמרתי, הכל על יד.

 =========================================================================

ציטוטים מ"שיחה" במייל עם אחותי. אתמול במהלך יום העבודה:

* ...אני לא חושבת שמכרו לנו מוצר רע, אני חושבת שהטכנולוגיה הזו בעייתית במהותה. תסתכלי כמה פעמים יש לך נפילות ברשת האלחוטית בבית או אפילו במשרד, כמה פעמים אין לך קליטה בפלאפון, כמה פעמים המחשב שלך נתקע...  

*... יש לך בעיה בבסיס ההנחות שלך. אם יש נפילות ברשת הביתית זה בגלל שהראוטר והרשת וכרטיס הרשת מחורבנים.

ואם אין קליטה בטלפון, זה בגלל שהספק מחורבן.

ואם (כמו לי) כל יום יש בעיה אחרת בשירות הסלולרי, זה בגלל שכולם מחורבנים בדרך מהאוזן שלי לצד השני.

או אם הממיר הדיגטלי שובק חיים כל שבוע זה בגלל שחברת הכבלים חורבנת...

וכן, כל שירותי הטכנולוגיה שאנחנו מקבלים מחורבנים.

כי כולם למדו ממייקרוסופט לספק 80% מהצרכים 80% מהזמן.

רק שיכללו את זה ל 40%. אנחנו כצרכנים אמרנו שאפשר לספק לנו מוצרים פחות ממושלמים וזה בסדר.

אנחנו נעשה רי-בוטים, נתקין תוכנות, נקנה ציוד הקפי ובעיקר נשתוק ונמשיך לשלם....

וחשבתי על זה אח"כ כמה זה בעצם נכון (ועצוב קצת) התרגלנו לזה שלא מגיע לנו מושלם, שאנחנו יכולים להסתפק בכמעט טוב, ב"על יד" אם נחבר את זה לתחילת הפוסט.

כשא' ואני עברנו לגור יחד הוא קנה לנו מכונת כביסה. 10 שנים היא עבדה כמו גדולה, בלי שום תקלה, אחרי 10 שנים כשנאלצנו בפעם הראשונה להזמין טכנאי, חשבנו לעצמנו שאולי עדיף לקנות חדשה, והטכנאי אמר לנו, לא לעשות את זה, "תמשכו כמה שאתם יכולים, כי מכונות כאלו כבר לא עושים היום."  אלו היו המילים שלו ששמענו אח"כ עוד כמה וכמה פעמים. בסופו של דבר החלפנו את המכונה אחרי 17 שנים של עבודה כמעט בלי תקלות. פעם זה היה סביר שתוחלת החיים של מכשיר חשמלי היא בסביבות 10 שנים, היום מדברים איתנו על שלוש. למה זה? האם יתכן שכלכלית לא שווה לחברות לייצר מוצרים עמידים לאורך זמן? כן. זה ברור, אבל האם זה הגיוני שאנחנו כצרכנים למדנו לקבל את זה כחוק טבע?

=========================================================================

עברו כמה שעות מאז שהתחלתי את הפוסט הזה, בנתיים אכלתי צהרים, עבדתי למרות הכל, והמשכתי לדבר עם אחותי במייל.

הכל טוב.