חברים שלי, שתפיסת העולם שלהם דומה לשלי אומרים לי לא נורא. שתהיה ממשלה ימנית ממשלה לאומית כמו שהם אוהבים לקרוא לעצמם, הם אומרים לי שלפעמים צריך שיהיה נורא רע בשביל שנבין , טיפול בהלם.

אבל לי קשה להשלים עם זה. ז.א בסדר, זה מה שיצא ונראה מה יהיה, אבל אני לא חייבת לשמוח, נכון?

אורן שלח לי בבוקר סמס שכתוב בו, "יום עצוב לשמאל הרדיקלי בישראל". ולא זכרתי שזה ציטוט מהסרט בלוז לחופש הגדול. טוב, אתם הרי יודעים, הזכרון שלי לא משהו.

לכן אני גם לא ממש זוכרת את הדקויות של  הממשלות השונות בעבר, עובדה שגורמת לי להשתדל להמנע מויכוחים פוליטיים.

אבל אני כן אומר בגלוי שעצובות לי התוצאות. עצוב לי לראות את מפלגת העבודה מתרסקת ככה, עצוב לי לראות שמהמפלגה שהצבעתי לה (מרץ) לא נשאר כמעט כלום.

עצוב לי שכ"כ הרבה אנשים חשבו ליברמן זה הדבר הנכון למדינה. עצוב לי שאולי זה מייצג את פני החברה שאני חלק ממנה.

אבל יחד עם זאת, זו מהות המשחק הדמוקרטי. עכשיו נותר לחכות ולראות מתי יהיה לנו עוד יום שבתון, ואולי בפעם הבאה, שסביר בעיני שאינה רחוקה מידי, לפחות זה לא יהיה יום הגשם היחיד של השנה.   

וזהו. אני לא אוסיף בנושא זה דבר. אלא אם כן תמשכו אותי בלשון, איפוק זה לא ממש הצד החזק שלי.

הזכרון הטוב היחיד שישאר לי מהבחירות האלו, יהיה זכרון הנחת לראות את בני בכורי היקר מממש את זכותו האזרחית לראשונה בחייו, וכמו אמא טיפוסית מה שהכי דיגדג לי בבטן היה לראות את התלתלים שלו מציצים מהפרגוד של הקלפי, ונזכרתי איך לפני המון שנים לקחתי אותו איתי להצביע וכאילו זה היה אתמול, גם אז היו לו תלתלים בלונדיניים כמעט כמו היום.

היום אני ביום "איסרו בחירות". ז.א נשארתי בבית. בבוקר היה לי תור לבדיקות דם, ומביתילי הודיעו לי שהספה ששלחנו לתיקון תגיע בין 10 ל- 12. אז הודעתי שאני עובדת מהבית, בסוף הספה הגיעה ב9 ואילו מאוד רציתי יכולתי להזדרז ולצאת ולהגיע בשעה יחסית סבירה לעבודה, אלא שלא מאוד רציתי.

הספה אגב, הגיעה בצבע מעט שונה מהספה הקודמת. אני חייבת להקדים ולומר שאין לי מילה רעה להגיד על השרות שקיבלתי עד עכשיו מביתי לי, כשהתגלה הפגם בספה המקורית הם הגיבו מיד, בלי ויכוחים מיותרים שלחו איש שרות שמיד הודיע שצריך לרפד את הספה מחדש, אפילו הביאו לי ספה חילופית, והכל תיקתק כמו שצריך, ובכל זאת, משום מה דברים לא יכולים להיות מושלמים. ואני כמו שקורה בד"כ נשארת עם תחושה חמצמצה ועם ההתלבטות האם להמשיך ולנדנד עד שאקבל בדיוק את הספה שהזמנתי, או לוותר כבר ולהשאר עם מה שיש, כמו שקרה עם פינת האוכל שנסעה הלוך ושוב למפעל ואף פעם לא חזרה כמו שהיתה אמורה לחזור, עד שויתרתי ונשארתי עם פינת אוכל שלא רציתי.

בחיי אני מרגישה קוטרית. אבל זה לא לעניין, נכון? כשאני קונה משהו מגיע לי לקבל תמורה מלאה לכספי נכון? אני לא מבקשת פה משהו שהוא חורג מהגיון ישר, נכון?

נשבעת לכם, אני כבר לא יודעת.

הטלויזיה מאחורי דלוקה והקשקשת שם לא נגמרת, אני הולכת להעביר לערוץ המוסיקה ולהדליק את הקומקום. קפה מישהו?