צריך וראוי לשים לב לדברים הטובים שקורים, נכון?

אז ככה:

היום האחרון של השבוע הולך ומסתיים ואוטוטו אנחנו נכנסים לסוף השבוע, לא סוד הוא כמה אני מחכה במשך חמשת ימי העבודה ליומיים של מנוחה ומשפחתיות האלו.

השמש הציצה היום מבעד לעננים, ודי ברגע של שמש לגרום לי לחייך ובמיוחד אם הרגע הזה מפציע מתוך ענני גשם שמכבידים על נפשי.  

קנינו לפיץ' הקשישה שלנו מלונה על תקן בית אבות, והיא אפילו הסכימה להכנס לתוכה למרות שמה ששכנע אותה היה הגשם והתעלמות שלנו מנסיונותיה לעורר רחמים ולהכנס הביתה. זה לא שאנחנו כאלה רעים, פשוט אחד מסימני הזיקנה שקפצה עליה הוא חוסר שליטה בצרכים, ואת זה אני כבר לא מוכנה לסבול בבית, גם במרפסת זה מספיק גרוע תאמינו לי.

אבל הכי הכי חשוב, זה שאבא שלי כפי הנראה יצא מחר הביתה סוף סוף. בתיקווה שהבדיקות של היום יענו על הציפיות של הרופאים.

שיהיה סוף שבוע רגוע , שקט , משפחתי ונעים, ושנהיה כולנו בריאים.