שתי פאשלות  הקשורות לדואר האלקטרוני קרו לי ביומיים האחרונים, הראשונה אתמול (או שבעצם זה היה שלשום, לא זוכרת), היתה בעבודה, רציתי לבדוק כתובת דואר מסויימת שמשום מה לא הגיע אליה דואר שנאמר לי שנשלח, אז החלטתי לשלוח מהג'ימייל שלי לאותה כתובת ולראות האם מגיע. מה ששכחתי זה שהכתובת הזו היא בעצם רשימת תפוצה של מספר מנהלי מחלקות בעבודה שלי. אח"כ הייתי צריכה להמציא כל מיני הסברים מה זה הדואר המוזר הזה שהם קיבלו מכתובת לא ברורה.

נו מילא, עם זה עוד הסתדרתי.

היום חזרתי מהעבודה, והחלטתי להפתיע את בעלי היקר במייל עם הצעות מגונות.  ישבתי וחיברתי מכתב מלוכלך, כזה שאמור לעורר את תאבונו, בידיעה שכשהוא יחזור מהעבודה אני אהיה אצל השיננית וכשאשוב אמצא אותו מוכן ומזומן ליישום הצעותי משמחות הלבב.

וראה איזה פלא, כשחזרתי וראיתי את פרצופו העגמומי הרגיל ניחשתי שהוא לא קרא את המכתב, או שנס ליחי ויכולות הפיתוי שלי מאבדות את כוחן,  הצצה מהירה בתיבת הדואר שלו (כן, אני יודעת את הסיסמא, היא כתובה על פתק שתלוי מעל המחשב) גילתה לי שהוא לא קיבל את המכתב בכלל, הצצה קצת יותר יסודית גילתה לי שהכתובת אליה שלחתי אמנם דומה לשמו של אהוב נעורי, אבל היא לא הכתובת שלו.

אין לי מושג למי שלחתי את המכתב הזה, אם מישהו מקוראי במקרה קיבל ממני הצעה מגונה אך מפתה למדי, נשבעת לכם שלא התכוונתי לפתות אף אחד מכם. תעשו לי טובה, תמחקו אותה ותשכחו לי את הפאשלה הקטנה הזו.

וכל זה אגב,  אחרי שנאמתי לחברתי הטובה פמה נאום ארוך על כך שאנחנו חייבים להיות זהירים בשימושינו בדואר האלקטרוני או בתוכנות המסרים המיידיים, שלפעמים האצבעות שלנו קלות קצת על ההדק ובושות גדולות יכולות להגרם מכך. אמרתי והוכחתי. בחיי שאני לא יודעת איפה הראש שלי בזמן האחרון.

ומשהו אחר.

כשיצאתי מהשיננית ונסעתי בדרכי הביתה התלבטתי האם ללכת היום לחדר כושר או לא. אמנם יום שלישי הוא יום מנוחה קדוש, ראשון התעמלות , שני חדר כושר, רביעי התעמלות חמישי חדר כושר, שלישי במקרה הטוב הטרדה מינית של בעלי (או של זרים מוחלטים שמשום מה מופיעים בתיבת הדואר שלי), אבל אתמול לא הלכתי כי אורן הגיע הביתה והלך עם נועה לראות את ערב המגמת התאטרון של שיכבת יב', היא בתור שישיסטית, לראות מה עשו הגדולים, הוא בתור בוגר לראות מה עשו הצעירים. בכל אופן בגלל זה לא היה לי אוטו, ולא הלכתי לחדר כושר, אדם טוב ממני היה הולך היום במקום, נכון? נכון, אז התלבטתי והתלבטתי וניהלתי עם עצמי ויכוח ער כל הדרך וכשהגעתי הביתה גיליתי שלנועה יש שוב תכניות אחרות וההחלטה התקבלה בשבילי. איזה כייף. על זה נאמר"היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?"