"בליל הצפייה בירח הבנתי שתמיד אחסר רגשות עמוקים משום שלא היתה לי אמא אמיתית כשגדלתי. אמא היא הדמות הראשונה שממלאת את ליבך. היא מלמדת אותך את טיבו של האושר, מהי המידה הנכונה, מה יהיה יותר מידי, ומהו הרגש שגורם לך לרצות עוד ועוד את מה שעלול להזיק לך." (אמי טאן/להציל דגים מטביעה)

אני לא יודעת למה, עוד לפני שקראתי את השורות האלו, חשבתי בימים האחרונים מה היא אמא? או יותר נכון מה היא האמהות? האם היא משהו אוניברסלי? או אישי? וגם הפוסט המופלא של טליק המשיך והעמיק לי את המחשבות האלו. 

איזו אמא אני?

ולא באמת מצאתי תשובות, אפילו לא בשורות של אמי טאן, שכה מפתה להאמין שהן מתארות את מהות האימהות. 

הרצון בילד מתחיל ממשהו בלתי מוסבר, דחף כזה כמעט ביולוגי, אבל שמוזן גם מקודים חברתיים. 

והאמהות מתחילה בעיקר בדאגה , תחושת אחריות מהממת. את מסתכלת על היצור חסר האונים ששוכב בזרועותיך, ויודעת שכל קיומו תלוי בך.

האם האהבה האין סופית שאת חשה לתינוק הזה היא שמזינה את הרצון לדאוג לו, או שהדאגה ותחושת האחריות מייצרות את האהבה?

ובמשך השנים הבאות, את המאכילה, המלבישה, המשכיבה לישון ומגרשת את המפלצות מהחושך, את מחבקת, ושרה שירי ערש, את מסבירה את העולם, ומנשקת את הפצע בברך, את לא מרשה וכן מרשה, את מחנכת, את מענישה או מתגמלת, את כועסת, ומנחמת, את החברה הכי טובה והאויב הכי גדול, וכל הזמן זה משתנה. הצורך שלהם בך יורד ויורד. את יודעת מה הם בשבילך - בשבילך הם תמצית האהבה, הרגש הכי גדול שתרגישי אי פעם למישהו,  אבל מה את בשבילם?

מה אני בשבילם?

היום הם כבר לא צריכים שאגרש שום שדים מהחושך, היום אני היא זו שרואה שדים בכל פינה.

אז מה נשאר?

תעשי כביסה, תתני דמי כיס, תלכי לשמוע את המורים, את משהו בין מנהל קפדן, למזכירה יעילה, ולשרת.

לפעמים לפעמים ברגעי חסד קטנים את שוב קצת חברה, ואת שותה בצמא את הקירבה המתחדשת הזו, נכנסת לצוהר הקטן שהם פותחים לך לעולמם, נזהרת לא לחרוג מהמקום שהם מפנים לך, כדי שירגישו בטוחים לחזור ולהזמין אותך לשם שוב.

לפעמים מעניין אותי לדעת מה הם יחשבו עלי כשהם יהיו הורים בעצמם.

יש לי אישה שאוהבת אותי,

 היא רק שלי.

היא מכירה אותי מהתחלה שלי שלה.

 היא מוכרחה להיות חכמה - אמא שלי

ואת השיר אני שר בשבילה

 אמא, אמא,

את הינקת אותי,

את פינקת אותי,

את הבאת אותי,

אמא,אמא,

את פינקת אותי,

 את הבאת אותי, את.

כמה ימים שביליתי איתה - אמא שלי.

כמה דמעות שמחיתי איתה שלי שלה

כמה דברים שגיליתי איתה - אמא שלי

כמה תקוות שתליתי איתה

 אמא, אמא...

תמיד היית איתי גם כשהייתי לבדי.

תמיד אהיה איתך - אמא שלי.

 יש לפעמים שאני בצרות - אמא שלי.

את מבינה את זה בין השורות שלי שלך

למה דואגת ולא ישנה - אמא שלי.

 איך זה שאם לא סומכת על בנה?

אמא שלי/אריק איינשטיין ושלום חנוך.