לפני מלא שנים, כשהילדים עוד היו קטנים ואנחנו היינו משהו שדומה לזוג צעיר, התלבש עלינו איש מכירות נמרץ והציע לנו יחידת נופש במלון קלאב הוטל אילת.

הוא היה כ"כ חדור מוטיבציה, שלא משנה כמה פעמים ניפנפנו אותו, הוא תמיד מצא דרך לחזור ולהציע הצעה טובה יותר. בסוף הבנו שהדרך היחידה להיפטר ממנו תהיה לקנות וכך הפכנו להיות בעליה הלא מאוד גאים (לפעמים אנחנו אפילו מוצאים את עצמנו מתנצלים על העובדה הזו) של זכות נופש לשבוע בשנה בקלאב הוטל אילת.

לאורך השנים, ניצלנו לא רע את הזכות הזו, כשהילדים היו קטנים זה היה נהדר, כשהם גדלו קצת העדפנו לבצע החלפה באתרים בחו"ל וגם זה היה בסדר גמור, בשנים האחרונות אפילו הצלחנו מידי פעם להשכיר את השבוע ובתמורה שקיבלנו לנסוע למקומות אחרים בארץ.

אין טעם להכנס לדיון האם העיסקה הזו כדאית או כלכלית, א. כי היא לא. ב. כי ממילא לא יעזור לנו כלום השידוך הזה חזק יותר מחתונה קתולית.

כל ההקדמה הזו נועדה בעצם לספר לכם שמחר בע"ה אנחנו טסים לאילת, השבוע שלנו אמנם התחיל ביום ראשון אבל מכיוון שלא יכולתי לקחת שבוע חופש מיד אחרי הפסח, אורן נסע עם חברים, היום הם עוזבים חזרה לקיבוץ ואנחנו ניסע מחר.

אין לי תכניות גדולות לשלושה ימים שנהיה שם, שני ספרים, בגד ים, קרם הגנה מהשמש, וכרטיס אשראי.

אה, כן, וגם את הלפטופ, אמנם לצורכי עבודה, אבל יש להניח שגם אתם לא תיפטרו ממני כ"כ בקלות.

אז זהו, דווקא מתאים לי הסוף שבוע הזה, בלי קניות, בלי בישולים, ובלי נקיונות.  

שנהנה.