בניגוד להתחלה הבעייתית משהו, בדיוק כפי שחזתה אמזונה, היה אחלה.

חופש מרוכז, מתומצת, קצרצר ומדוייק.

מכיוון שטסנו ולא היה לנו אוטו, מכיוון שנסענו רק שנינו בלי ילדים ומכיוון שנסענו רק לשלושה ימים, ידענו שממילא הרבה לא נצליח לעשות ומכיוון שידענו את זה מראש, ירד הלחץ של לעשות, להספיק, למצות ופשוט נחנו.

ישנו הרבה, קראנו הרבה ואכלנו הרבה, האמת? בדיוק מה שרשם לי הרופא. (אפרופו רופא, וירוס עזב אותי לקראת סופו של יום חמישי, ולא הצטערתי במיוחד בפרידה הזו.)

כשהגענו, חיכה לנו בחדר מכתב מאורן וחבריו שהיו במלון בתחילת השבוע (ראשון עד רביעי), אני חושבת שהמכתב הזה היה אחד ההייליטס של הסוף שבוע הזה.

"לגמאמא וא' ההורים הכי מפנקים בגרעין.

תודה על החופשה המפנקת, ותודה על החולצות המדהימות (השגנו להם מימון לחולצות שהם עשו לגרעין לכבוד טיול אמצע של"ת).

אין בפינו מילים להודות לכם, ונשמח להעמיק את הקשר."

אני נשבעת לכם ששום תואר שיכולתי לקבל לא היה מרגש אותי כמו התואר הזה: "ההורים הכי מפנקים בגרעין". ואם השמנתי איזה קילו או שנים בסוף שבוע הזה, זה רק מהמכתב הזה, ואין לו שום קשר לטונה בשר באל גאוצ'ו שטחנו אתמול.

כמו כן אני שמחה לדווח שהבית נשאר על תילו, ואפילו מצאנו אותו באופן יחסי נקי ומסודר. פה ושם אני רואה סימנים לחגיגות שהיו פה, אבל אני לא חוקרת במופלא ממני, ואני מסתפקת בעובדה שמצאתי את הילדה ואת הבית שלמים.

מכיוון שדילגנו על יום שישי ועל הקניות והבישולים שלו, יש סיכוי סביר שקצת נרעב במשך השבוע הזה, אבל זה נראה לי עונש ראוי למי שהיה עסוק רב הסוף שבוע באכילה.   

הבוקר, כשטיילנו רגלית לאורך הטיילת נזכרתי שהדר ביקשה תמונות ואני אפילו מצלמה לא טרחתי לקחת איתי, אז שלפתי את הפלאפון, הינה הדרי, התמונה הזו בשבילך.

אגב, שלושה ימים באילת, ולא לבשתי את הבגד ים אפילו פעם אחת, היה קר מידי, כדור הארץ באמת משתגע.